קשר עין גליון 252 - ירחון ארגון המורים ספטמבר 2015

ח“כ הרב שי פירון

שר החינוך לשעבר

יש מקום לשינוי חופשת הקיץ היא עוד מרכיב בדיון

העמוק והרחב הנוגע לסמכות ולאחריות ההורית במאה ה־12

נ תבקשתי להביע את עמדתי באחת הסוגיות הרגישות במערכת היחסים שבין ההורים למערכת החינוך הישראלית. כהנחת יסוד, אני מבקשלהבהירשתפקידם של המורים הוא לחנך, ותפקידם השני הוא ללמד. אינני סבור שהמורים מספקים שירותי משמורת ואין זה מתפקידם לצמצם את הפערים שבין ימי החופשה של התלמידים לאלה של המורים. כל זה לא אומר שאין לי הערות בנוגע למבנה התעסוקה של המורים בישראל. ואולם קיצור ימי החופשה של המורים איננו בראש סדר העדיפות שלי, בעיקר לנוכח העובדה שהעיסוק בשאלה של הארכת ימי העבודה של המורים נובע, לטעמי, ממניעים פסולים ופוגע במעמד ההוראה וביוקרת המורים. ראוי היה שהדיון יעסוק דווקא בהגדלת מספר ימי החופשה של ההורים. אינני סבור שעל ההורים להשתמט מאחריות לילדיהם. להפך, במציאות שבה ימי העבודה הולכים ומתארכים, במציאות שבה, בעקבות השינויים הטכנולוגיים, העבודה נמשכת גם בשעות הערב, בבית, ראוי לבחון את שאלת ימי החופשה של ההורים והילדים בדרך מעמיקה ולא רק כפתרון שמרטפי. אנו, המחנכים, מבקשים למלא את ייעודנו ולדון בסוגיה מתוך מבט ערכי.

דרישה ליותר מאמץ אישי ולשותפות חברתית ועוד פוגעים בגוזל העדין והמתוק שגדל בביתם. חמש דקות אחרי שההורה יבקר את המורה ויטען שהוא לא רגיש ולא מתחשב, הוא יבקש להתייעץ בשקט עם היועצת של בית הספר, “הוא לא מדבר אתנו בצורה מכובדת, אני לא העזתי לפנות אל ההורים שלי בשפה הזאת,“ יאמר האב בעיניים מושפלות, “ובכלל, הוא חושב שהוא חי בבית מלון והכול מגיע לו,“ תוסיף האם. בכמה מפגשים התאכזבתי מהורים שבאו מאוכלוסיות “חזקות“, בעלי השכלה אקדמית, שהיו אמורים להבין בחינוך, בתהליכים תרבותיים ובגיבושה של תוכנית פעולה להצלחת המעשה החינוכי. הם האשימו את המערכת, זלזלו בה, תבעו ממנה תביעות רבות, התייחסו אליה כאל בייביסיטרשל ילדיהם, כעסו, מיעטו במילות שבח והערכה למחנכיםשעשו מעל ומעבר. לעומת זאת, מפגש עם הורים “מוחלשים“ גילה פעם אחר פעם אוכלוסייה שמבטאת הערכה רבה, מכירה טובה למחנכים ולמורים, רואה בהם דמויות מופת בעלות השלכה עמוקה על עתידם של הילדים. אחרי כמה מפגשים הבנתי שההורים גם מפחדים מהילדים שלהם, וגם מתייסרים, על חוסר הזמן, על שימוש פסול במונח “זמן איכות“, על ציפייה לא הגיונית

לדידי, העולם המודרני מעמיק תופעות של עבדות הממעיטות את מהות ואיכות הקשר שבין הורים לילדיהם. לכן אני סבור שהגדלת ימי הלימודים תהיה החלטה לא נכונה מהבחינה החינוכית. המטרה צריכה להיות העמקה, ולא החלשה, של הקשר בין הורים לילדיהם. התביעה לקיצור ימי החופשה היא, כאמור, חלק מדיון עמוק בכל הנוגע לסמכות ולאחריות ההורית במאה ה- 12. במקום להפילה על כתפי מערכת החינוך, במקום “להאשים“ את ציבור המורים, ראוי שהדיון יתקיים אל מול מכלול הגורמים המשפיעים על היקף ימי העבודה והחופשה בישראל. לא פחות משמדובר בשאלה כלכלית, מדובר בשאלה ערכית, הנוגעת למבנה המשפחה, סדרי עדיפות אישיים ולאומיים, חוסנה של הקהילה, הותרת זמן פנוי לפיתוח תחביבים והעמקת הרוח. צר לי שהדיון נערך כאילו מדובר במאבק בין הורים למורים. חלק מתהליך השיתוף החינוכי של ההורות המודרנית מתבטא ביחסם של ההורים אל מערכת החינוך. לפעמים מיטשטשים הגבולות, וההורים “שוכחים“ שהצוות החינוכי הוא שותף למשימתהחינוך. לפעמיםההוריםחושבים שהם “ועד עובדים“ של הילדים. לעתים הם סבורים שגבולות, תביעה לגדלות נפש,

12

Made with