סיפור חיים - סיפורו של ברוך מור

סיפור חיים סיפורו של ברוך מור

2017 , הקשיבה וכתבה : טלי נתיב-עירוני

"לכל אדם יששם - לזכור ולעולם לא לשכוח"

התיעוד ושימור הזיכרון של ניצולי השואה הם חובתנו המוסרית לששת מיליון קורבנות השואה שנהרגו ונטבחו ע"י הצורר הנאצי ולא זכו לראות את תקומת העם היהודי בארצו. פרויקט תיעוד זה הוא פרויקט המשך לספר "זוכרים לדורות", שיצא , ביוזמת האגף לשירותים חברתיים בעיריית רעננה, ובו 2012 לאור בשנת ניצולי שואה, תושבי העיר. 300- סיפורי חיים של כ הפרויקט מבוצע ע"י קבוצת מתנדבים ומתנדבות, תושבי רעננה )רובם(, שנרתמו והקדישו רבות מזמנם ומרצם למיזם חשוב זה. העמותה למען האזרח הוותיק רעננה, יחד עם עיריית רעננה, רואות ערך רב בתיעוד זיכרונותיהם האישיים וסיפורי חייהם של ניצולי השואה, תושבי רעננה, למען עצמם ולמען הדורות הבאים. תודות תודה לכל ניצולי השואה היקרים ובני המשפחות על שנעניתם לפניותינו לתעד את סיפוריכם האישיים מתקופת השואה למרות הזיכרונות הקשים והחוויות הלא קלות הכרוכות בכך. תודה לצוות המתנדבות האיכותי על המאמץ וההשקעה הרבה בהקשבה לסיפורים ובתיעודם, מלאכת קודש שבוצעה במסירות וברגישות רבה.

תודה למחלקה לרווחת האוכלוסייה המבוגרת באגף הרווחה של עיריית רעננה על התמיכה ושיתוף הפעולה במיזם חשוב זה.

תודה לעמותה למען האזרח הוותיק רעננה על היוזמה, הארגון והניהול של הפרויקט.

ותודה מיוחדת ליוסי קווטינסקי, בעל האתר "הפורמט הדיגיטלי שלי", על הקמת אתר האינטרנט המיוחד לתיעוד סיפוריהם של ניצולי השואה, ועל ביצוע כל עבודות העריכה הדיגיטלית והשילוב באתר, בהתנדבות מלאה.

1

סיפורו של ברוך מור , רומניה.

באוקטובר 1941 בעיר

ברוך מור נולד ב - 12

ן בוטושא שבצפון רומניה, העיר הסמוכה לדורוחוי,

1915 .

1908 , ונתן (נוטה) מנישיסטרו , יליד

דלה (אידל), ילידת

לגבול אוקראינה לא ,

קרוב

בלידתו סייעה מיילדת.

את סבתו מצד אמו, ברכה, לא הכיר מאחר שנפטרה צעירה. בעלה היה סבא פ א בל (שרגא)

שווייצר (אולי כי הגיע משוויץ). כולם התגוררו בבוטושא ן בשכונה שכל תושביה היו יהודים.

עם זאת חל איסור על התכנסויות של היהודים, ולטקס ברית המילה של ברוך נאלצו הקרואים

להתגנב אחד אחד. -

סב ו וסבתו מצד אביו היו חיים ואתל משיניסטרו והם התגוררו באותה שכונה, ברחוב סמוך.

הם האריכו ימים, עלו ארצה ונפטרו כאן. מרבית יהודי השכונה עלו ארצה.

" לאבא היו שני אחים ואחות : יצחק , רבקה (לימים מוסקוביץ') ו אברהם. כולם שרדו ועלו

מלחמת

לארץ. לאברהם לו אשתו בטי היו שלוש בנות – מרים, רחל וצוזי , ובן, ראובן, שנה בג ר

- סנדר אלכסנדר, בתיה, ציפורה, מינה.

אשתו עדה היו ארבעה ילדים -

יום כיפור. ול צחק לי

ועלו ארצה במועדים שונים.

כולם שרדו את המלח

מה

לאימא היו אחים ואחיות: חיה, מלכה, מנוחה, רפאל ואבנר.

ברוך אינו יודע כמה דורות התגוררה המשפחה בעיר זו ומנין הגיעה אליה. "אצלנו בבית לא

הִרבו לדבר ולכן אני לא יודע פרטים ואירועים." רק כעבור שנים רבות שמע ברוך קטעי

סיפורים מקרובי משפחה שונים והצליח לאחות מעט את קרעי המארג המשפחתי. את

מרבית אירועי הילדות שלו הוא זוכר מסיפורים ששמע מאמו.

"זיכרונות הילדות המועטים שלי כוללים את העדרו של אבא מהבית , מאחר שהוא נלקח

שהיה רצען, כדי לעשות

לעבודות כפייה חודשים אחדים לפני שנולדתי. לקחו אותו מאחר

של אבא , יצחק , שהיה חייט במקצועו,

רצועות עור לרתמות של סוסים בשביל הצבא. וחיא

ואברהם, שהיה עדיין נער, עבדו בתחנת הרכבת בסַבּלות."

2

שאצלו התגורר עם אמו לאחר שהאב נלקח. "אני

זוכר מעט את הבית של סבא

פאבל

ברוך

זוכר שם חצר גדולה עם עץ תות גדול ומחסן כלשהו. קראתי לסבא 'אבא,' כמו שאימא קראה

לו, כי באותה תקופה לא היה לי אבא , ואולי חשבתי שה וא אבי."

יום אחד, כשברוך היה בן שנה וחצי או שנתיים, נלקח הסבא בן השמונים מביתו, ועד היום

איש אינו יודע מה עלה בגורלו. גם מקום קברו לא נודע, כמובן.

"גם כל בעלי מקצועות אחרים נעלמו. רק מיעוטם חזרו , עבדו בכל מיני עבודות מזדמנות וחיו

מהיד לפה. מידי פעם לקחו משם אנשים שלא חזרו. משכונה ענקית של יהודים נעלמו כולם

לאט לאט, עד שנעשתה נקייה מיהודים.

"אבא חזר הביתה כשהייתי בן שלוש וחצי בערך. פתאום הוא הגיע, אבל לא הכרתי אותו. כדי

להפגין יחס אבהי כלפיי הוא ק נה לי מפוחית פה, אבל אני הייתי ילד סקרן וחקרן ורציתי

להבין מנין מגיעה המוסיקה ופרקתי את המפוחית בפטיש..."

מרץ 1946 , נולדה אחותו של

כשנה לאחר שובו של האב, כשברוך היה בן ארבע וחצי, ב - 4

ברוך, מינה.

"התגוררנו, כאמור, בשכונה יהודית שהיו בה 'חדר,' בית ספר יה ודי, וכמובן, בית כנסת,

שאליו הלכה המשפחה בשבתות ובחגים. למיטב ידיעתי הלכתי לבית הספר עד כיתה ג'

ואחותי הלכה לגן ילדים יהודי.

ברוך בן שמונה, מחופש למוכרת פרחים

3

אחיה של אימא, אבנר, נספה עם אשתו וילדיו בשואה. האח הצעיר, רפאל, ניצל, אבל אשתו

ושלושת ילדיה נעלמו במהלך המלחמה. אחר כך רפאל עלה לארץ, נישא מחדש והוליד 7

ילדים.

" לימים אימא סיפרה מעט על הימים הקשים ההם, ואני זוכר שדיברה על האזעקות ו סיפרה

שהתחבאנו מתחת למיטה."

ברוך אינו זוכר את אירועי השנים שלאחר מכן.

-ב 1951 קיבלה המשפחה מהשלטונות הקומוניסטיים היתר עלייה לישראל.

"אבא היה אז איש צעיר, כבן 35 . שלחו אותנו למעברת "קקון" בעמק חפר , מול טוּל כּרם. אני

זוכר את השנה הראשונה שהייתה גשומה מאד. גרנו באוהל ו אני זוכר ש צפנו במים על

ארגזים. אבא עבד בחקלאות בקיבוץ ה מעפיל הסמוך. כעבור חודשים אחדים בנו במעברה

צריפים, בסמוך יותר לטול כרם. התגוררנו שם כשנה. בנימין, בעלה של רחל, אחייניתה של

אימא (בתה של אחותה מנוחה), עבד בהסתדרות, והוא סידר לנו מעבר למעברת בית - עולים

ברעננה, שבה היה באותה תקופה ערב - רב של עולים חדשים.

" הייתי אז כבן עשר, ומאחר שהמעברה הייתה ליד בית הספר 'יבנה , ' הורי רשמו אותי אליו,

ושם למדתי מכיתה ד' עד כיתה ח'.

הייתי תלמיד טוב.

ברוך בטקס בר - המצווה שלו

4

לאחר מכן למדתי במשך שנתיים בתיכון 'כצנלסון' בכפר סבא, אבל מאחר שהיה חסר לי

חומר לימודים נאבקת י שנתיים ולא סיימתי. במקום זאת הלכתי ללמוד בבית הספר הטכני

של חיל האוויר בחיפה במגמת חשמל, מה שסלל את דרכי לשירות צבאי בחיל האוויר. את

שירות המילואים עשיתי כל השנים בחיל התותחנים.

חייל בצה"ל

אחרי השחרור מהצבא נרשמתי לעבודה בתעשייה האווירית בלוד, אבל התחקיר הביטחוני

ארך זמן ולא הייתה לי סבלנות לחכות. נכנסתי לעבודה ב'בזק' של דואר ישראל, בתקשורת.

כשקיבלתי תשובה חיובית מהתעשייה האווירית היה לי חבל לעזוב את 'בזק,' ואני לא מצטער

על כך. התפתחתי בעבודה בלימודים ובקורסים שונים והתקדמתי יפה עד לתפקיד של מנה ל

מִרְכזת, מרכזיה דיגיטלית ראשונה, שנתנה את השירות לאזור, ואחר כך במרכזיה בין

עירונית.

את אוטיליה אשתי ברעננה הכרתי באמצעות מישהי מתל

אביב שהגיעה אל בית הדואר לבדוק את טיב השירות,

והיא הכירה בינינו.

והחלפתי את שם

בינואר ב - 1966

נישאנו ב - 30

משפחתנו ל"מו

ר."

בחתונה עם אוטיליה

5

בחתונה עם אוטיליה, מאחוריהם מימין – הוריו של ברוך; משמאל – הוריה של אוטיליה.

מרץ

בדצמבר 1969 , וורד ב - 24

בדצמבר 1966 , ניצן ב - 28

בננו הבכור, שחר, נולד ב - 30

1976 . במשך 21 שנים התגוררנו ברחוב ז'בוטינסקי, ולאחר מכן עברנו לרחוב חנקין ופה

אנחנו גרים זה 30 " שנה.

1999 .

ברוך פרש לגמלאות (פרישה מוקדמת) בקיץ

ברוך ואוטיליה עם ילדיהם

שחר וניצן

6

ברוך ואוטיליה בברית של נכדם הבכור

2001

אוטיליה וברוך ביום הולדתו ה - 70 ,

סן תערובת עד ,

הורי התגוררו ברעננה עד יום מותם . אבא עבד ב עבודות מזדמנות מח וב

שפרש לגמלאות . אימא נפטרה ב - 1991 ואבא ב - 1998 ושניהם קבורים כאן. "

ברוך מבלה עם אשתו בטיפול בנכדים, בשמיעת הרצאות ובטיולים ברחבי הארץ.

7

ברוך ואוטיליה אשתו עם בתם הצעירה ורד, בעלה ירון, וילדיהם צליל, מיתר ותו.

הבן ניצן, אשתו שירלי, בנם הבכור עמרי, בתם רומי (בבת המצווה שלה) ובתם הקטנה

ליהי.

http://www.easyflip.co.il/easyflip-holocaust-stories.html

Made with FlippingBook - Online catalogs