מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 17

אימהות-ילדות

שאלה על מצבן. עם זאת, מליווי תוכנית זו למדנו את מעלותיה, ואנחנו מאמינות שהיא צריכה להיות מוצעת בהרחבה של הסיוע לאם בד בבד עם סיוע לאם האומנה ולתינוק. מה למדנו מניסיוננו בתוכניות עלם אנו מאמינות כי אם האֵם וצרכיה יהיו במרכז, תועלת הטיפול תעלה וכך גם האפשרות לסייע ולעצור את מעגלי הסיכון. מניסיוננו בתוכניות עלם, רצוי להציע לאם חשיפה למודל אימהי באמצעות קשר טיפולי ומשפחה מאמצת: הקשר הטיפולי יספק מרחב ללמידה רגשית והתנהגותית, יהיו בו קשב, חום וסבלנות ומודל לאינטראקציה בין-אישית. מרחב שבו דמות מטפלת המשמשת כמכוונת וכראי להתנהגותן, ומשקפת להן התנהגויות אלו, יוצרת אינטגרציה בין הרגש להתנהגות ומאפשרת הפנמה של המודל האימהי הנכון. משפחה מאמצת תציע לאם חשיפה למודל משפחתי מאורגן, יציב, עוגן לסיוע ותמיכה. בה בעת יש לייצר להן חוויה מחודשת ומיטיבה של תקופת הילדות – מקום לבטא את עצמן, מרחב להכיל את קשייהן, קבלה של מהותן בכל אשר תבואנה. תחושה של החזקה – מסגרת קבועה ויציבה, קבלה ללא תנאי, היעדר שיפוטיות, גמישות, הדדיות ומפלט להגיע אליו מקשיי היומיום. במרחב שאנו מציעות לאימהות אין עיסוק מיידי בסוגיית הפגיעה בילדים עקב מגוון גורמים, ובהם הקושי להודות במעשי הפגיעה, ניתוק רגשי והגנתי. העיסוק הוא דרך מגע עדין בשיקוף, חיבור בין הרגש להתנהגות וחיבור בין העבר להווה. בדרך זו יש מקום לצדדים נוספים באימהות, כגון רוך, למידה ומשמעות. שיתוף פעולה בין המרחב שתואר ובין גורם טיפולי נוסף, השומר על ביטחונםשל הילדים, עשוי לסייע מאוד, לדעתנו, מכיוון שהשאיפה לאחֵד למעשה את שני המרכיבים אצל גורם אחד אינה מותירה מקום לראות את האם בנפרד. כאמור, עקרונות אלו באים לידי ביטוי בקשרים מיוחדים שנוצרו בפרויקטים השונים בעמותת עלם. אלו הם קשרים המצליחים להציע סיוע הולם ומזמינים אפשרות לסיכוי עבור האימהות הצעירות, הילדים, והמערכת המשפחתית יחד. נוסף על כך, ההבנה שתהליך הטיפול הוא תהליך ארוך טווח, ולכן אינו מאפשר הגנה מיידית על ביטחונם של הילדים, מצריכה הבניית התערבויות חירום לצד השתלבות של האם בטיפול רגשי ממושך. ברקע עבודתנו נוכח תמיד גם הקושי האישי שלנו מול השיחות על ההריונות, על הליווי להפלות, על האימהות שלנו, על הרצון העז שלהן ללדת מתוך ידיעה או פחד שהתינוק יימסר לאימוץ – לעומת הוודאות, החום והביטחון היחסי שיש לנו. אלו שאלות ודילמות שעולות גם אצלנו בעת ליווי של האימהות האלה.

לסיום הזמן שחלף, ההתבגרות וההתרחבות המקצועית שלנו האירו עוד ועוד זוויות ראייה שלא חשבנו עליהן קודם, כשביקשנו להיות איתן, לסייע להן להיחלץ ממצבים קשים אלו ולפתוח לפניהן אפשרויות חדשות. אף על פי שכולנו מחזיקות בעמדות ביקורתיות ורגילות לערער אפילו על המובן מאליו, את השאלות האלו (שנוגעות במפגש הכה מורכב בין חיי הישרדות, הקשר הטיפולי, זכויות אדם והאימהות) שאלנו – בחיל ורעדה. מתוך יראת כבוד כלפי בחירותיהן של האימהות האלו וכלפי המשקל שמונח על כתפינו כעדות למצבי החיים שלהן ושל התינוקות שנולדו להן. לא רק עדות מהצד שצופות בהן, אלא כאלה שצועדות איתן יד ביד אל אי-הידיעה, כשהן מכתיבות לנו את הדרך ואת הקצב שנלך בהם. פעלנו מתוך אמונה גמורה שרק בכך שנחזיר להן את השליטה על חייהן יש סיכוי שנצליח. יש גם שסיכוי שלא, אבל זה לא צריך לרפות את ידינו מלנסות. כמו תמיד הבנו שאם נצליח להניח בצד את השיפוטיות, נצליח לפעול איתן יחד לצמצום הנזקים הפיזיים והרגשיים אצל כל מי שמעורב ומושפע מהמצב, לצד כיבוד זכותה הטבעית של כל אחת להגשמת האימהות וכיבוד זכותו של כל ילד או ילדה לחיים בריאים, מכבדים, בטוחים ושמורים, פיזית ורגשית גם יחד. עם האחריות החברתית והממסדית למציאות הזאת, נחוצה גם התקווה שיש סיכוי לתקן ולשנות, והאמונה שהתערבויות טיפוליות ויצירתיות חיוניות לקטיעת רצף ההעברה הבין-דורית של פוגענות במשפחה. לנו יש הזכות והכוח לספק לאימהות אשר החלו דרכן במסגרת משפחתית פוגענית את ההזדמנות לחוות תיקון לקשר אם-ילד ולהעניק לילדיהן סביבת גדילה מוגנת ומיטיבה. ). פעם הייתי סינדרלה היום אני אמא: חווייתן 2013( ' טל, מ', בר-און, ת' ולב-ויזל, ר .252-227 ,)2( חברה ורווחה, לג של אמהות פוגעות שנפגעו בילדותן. רחוקה מהעין רחוקה מהלב: נשים ואימהות בזנות .)2013( ׳ לוין-רוטברג, ט .2011 אוגדן ו״האישה האחרת״. גבעתיים: בנות חווה, בנות לילית: על חיי נשים בישראל. .)1984( ׳ סבירסקי, ב המין השני. ). חוויית האימהוּת של נשים שנסחרו לתעשיית המין 2011( ׳ פרקר, א' ופלד, ע .59-29 ,)1( חברה ורווחה, לא . בישראל מקורות

I נקודת מפגש 25