כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - מאי 2018 - גיליון 251

הסבתא של החיילים הבודדים "הבית בפאתי רעננה, ברחוב הפרחים, ניצב לו , בית לחיילים קרביים בודדים לכל של בנג'י" תקופת שירותם הצבאי. הבית נקרא על שמו של רב-סרן בנג'י הילמן ז"ל, מפקד פלוגה בסיירת אגוז אפשר לעזור'? אני באה עם הנכדים שלי, יונתן ומיכאל, והם משחקים עם החיילים. כולנו משפחה אחת חמה". מה עשתה לך ההתנדבות במקום? "הבית הזה הציל את חיי", עונה אילנה מבלי להניד עפעף, "יש משמעות לחיי כי הבית הזה הוא נשמה". אביבה קניג מאת: 

.2006 בחטיבת גולני שנפל במלחמת לבנון השנייה בשנת הבית הוקם בהשראת דמותו של בנג'י, שהיה מנהיג אנושי שדאג עמוקות לחיילים תחת פיקודו. בבית הזה פגשתי את הסבתא של אותם חיילים בודדים, אילנה פיק, אישה שכל כולה נתינה, חיוך וטוב לב.

13 ובעלה משה, עברו לרעננה מחולון לפני 76 , אילנה פיק, בת שנים. "חיפשנו מקום עם איכותחיים." בעלה משה אישמחשבים נהנה כיום מטיפוח הגינה בביתם שנמצא בדיוק מול הבית 80 בן של בנג'י. אילנה, מתנדבת גם בקופ"ח מכבי וחברה במאו"ר, מועצת אזרחים ותיקים. "אבל אין כמו הבית הזה", היא אומרת, "הבית הזה נתן לי חמצן עד כדי כך שהילדים שלי שואלים אותי איפה את, בבית או בבנג'י"? כריכים לחיילים שלה כדי 70 בכל מוצאי שבת מכינה אילנה בבוקר ייקחו אתם כריך 5:00 שביום ראשון, כשהם יוצאים בשעה לדרך. ישנם כאלה שיש להם בקשות מיוחדות. "זה בסדר", היא מחייכת, "מה שהם מבקשים אני שמה להם, כותבת את השם ושמה בסלסלות. גם כשאני לא מרגישה טוב אני לא מוותרת. איך ייצאו לדרך בלי הסנדביצ'ים שלי? פעם נפלתי ומייד הם התייצבו אצלי לביקור חולים עם זר פרחים ביד. יצרתי פה, אני וכל המשפחהשלי, קשר של נשמה בנשמה. כשילדיי הגרים בחו"ל באים לבקר, הם מייד רוצים ללכת לבקר בבית של בנג'י". בוודאי יש קשר עם משפחות החיילים? "בוודאי שיש קשר עם המשפחות", אומרת אילנה, "פעם צלצלה אלי אימא של אחד החיילים הגרה בבוסטון ושאלה אם אוכל לארגן לבן שלה יום הולדת במוצאי שבת. עוד אחת התקשרה מניו-יורק גם לארגן יום הולדת בהפתעה לבנה החייל. עשינו זאת כמובן ברצון ובשמחה. באחד הימים הגיע זוג הורים לביקור והביאו מתנה לכל אחד מהחיילים בבית. 'את עשית את זה עבורו – אנחנו עושים את המעט הזה בתמורה', אמרו". הם גם מתייעצים איתך? "בדיוק כמו שמתייעצים עם כל סבתא", היא מחייכת בנחת, "היה קצין שהייתה לו חברה שרצתה להתחתן והוא לא הרגיש מוכן למחויבות הזאת. 'מה לעשות'?, שאל אותי. אני משתדלת ככל יכולתי לחזקאותם ולתמוך בהםכשקשה להם, עוזרתלהם לקנות מתנות לחברות, ומסייעת להם בעברית. "אנחנו אפילו פותרים תשבצים ביחד". מה את מאחלת לעצמך אילנה? "חיילים שחזרו מביקור אצל משפחתם בדרום-אפריקה חזרו עם עוגיותשהסבתאשלהם הכינה עבור סבתא אילנה. מה אני צריכה יותר מזה? רק שיהיה לי כוח עוד שנים רבות לבוא ולעשות טוב לחיילים האלה, שעוזבים הכול במקום מגוריהם רק כדי לשרת בצבא שלנו. מגיע להם כל הטוב שאפשר". Kenig1@bezeqint.net

צילום: מוטי בן-ארויה

אילנה פיק ואחד החיילים

"סבתאל'ה", הם קוראים לה, "מה שלומך היום"? הם מחבקים ומנשקים אותה כאילו הייתה סבתם האמיתית. ואילו היא? "אני אוהבת אותם כמו את ילדיי", אומרת אילנה, "אני מכירה כל אחד ואחת מהם, שותפה לכל הבעיות וההצלחות שלהם. הם בסך הכול ילדים שעזבו משפחות מעבר לים. לפעמים הם מתגעגעים, ולפעמים קצת עצוב להם בנשמה. בשביל זה אני פה. בשביל להיות תמיכה עבורם. אבל אני לא לבד פה. יש פה עוד הרבה מתנדבים שנותנים את נשמתם למקום. יש למשל אימהות כובסות, הן מסדרות ומחליפות מצעים בחדרי החיילים פעם בשבוע. לכל חייל יש סל כביסה עם מספר החדר ובכל יום חמישי באות האימהות הכובסות, מציעות את מיטות החיילים, לוקחות את הכביסה שלהם הביתה, ומחזירות אותה נקייה ומגוהצת. הן אפילו מכניסות תמיד כמה שקיות ממתקים. ויש אימהות כאלה שרואות לבנים קרועים של חייל ומבלי לומר מילה קונות לבנים חדשים, ואם חסר כפתור במדים הן מייד תופרות. יש גםמתנדבים במטבחשמכיניםסלטים. אני באה בימי רביעי ויושבת בדלפק הקבלה. בשבת אני קמה מוקדם כדי לחמם את הבורקסים על הפלטה כדי שכשיתעוררו יהיה להם משהו חם וטעים לאכול. יש חייל חמוד אחד שמתעורר בבוקר, משפריץ על עצמו קצת בושם ובא לתת לי נשיקה. 'מה קורה, סבתא?

7

05/2018 - 251 רעננה