New-Tech Magazine | March 2016 edition

MEDICAL מוסף מיוחד

המפתחים צריכים לזהות את הסוג של כל חיבור וחיבור, אם הוא בין מעגל למעגל, בין חוט למעגל, בין חוט לחוט, חיבור ללוח או למסוף כחלק משרשור, ואם הוא מעבר או חיבור סופי. צריך לדעת גם את מספר וסוג המגעים בממשק ואת התצורות של הכבלים שמתחברים אליו. למשל צריך לדעתאם הכבל מיועד לאק"ג, דפיברילטור, אספקת חשמל, אות אנלוגי, אות דיגיטלי, תקשורת נתונים, סיב אופטי או שילוב כלשהו, וגם לדעת את הקוטר, האורך, הצורה והחומר שממנו כל כבל עשוי. בכל תכנון יש גם מגבלות של גודל המארז, לצד העדפות מסוימות של היצרן בהתאם לגודל הפיזי הרצוי של המוצר הסופי ולדרישות הקשורות למיתוג, כגון הוספת סמלים או מספרים סידוריים למעקב. מפרט המחברים תלוי בעיקר בשימוש המיועד באמ"ר בסביבה האמיתית. השימושים השונים, כולל מניעת היכולת לבצע שימוש לא נכון, הם אלה שקובעים את המאפיינים הפיזיים הרצויים של המחברים. באמ"ר שמטרתם לאפשר למטופלים חופש וניידות, דרישות התכנון מחמירות יותר. אמ"ר ניידים צריכים לענות על מפרטי תכנון שדומים יותר לסמארטפונים מאשר לציוד רפואי מסורתי של בתי חולים ומרפאות. המחברים באמ"ר צריכים לתמוך במגוון רחב של שימושים עם כמויות שונות של מחזורי חיבור וניתוק, החל מחיבור בודד בחיישנים חד-פעמיים ועד לעשרות אלפי מחזורי חיבור וניתוק או במד סוכר בדם שהמטופל MRI בסליל לובש כל היום. בנוסף, אם מדובר במכשיר שמטופלים לובשים או נושאים עמם, על המחברים להתאים למגוון רחב של תנאי סביבה. במציאות קיימות אינספור סביבות שימוש עם תנאי טמפרטורה ולחות שונים, וסביבות כגון בית המטופל, שבהן יש יותר סבירות שהמכשיר יטולטל, ייפגע או ייפול

« מחברים עגולים עם תושבות מפלסטיק רפואי הם אפשרות משתלמת .1 איור למגוון רחב של אמ"ר ניידים המשמשים לאבחון וניטור מטופלים

בטעות מאשר במרפאה, כשאדם מקצועי .)1 משתמש בו (ראו איור

למחברים של אמ"ר יכולה להיות נעילה, בהתאם לאופן שבו הם מתחברים לציוד. במכלול שמחבר בין מטופל לאמ"ר, לרוב רצוי להשתמש במנגנון נעילה כדי למנוע ניתוק בטעות. רצוי גם לאפשר ניתוק בטוח של המחבר אם מופעל עליו לחץ כדי למנוע פציעה למטופל או נזק למחבר ולכבלים. גם במחברים ללא נעילה, הכבלים באמ"ר זקוקים לחיבור טוב בין תקע זכר לשקע נקבה. חיבור רופף עלול לגרום לבעיות במגעים, שיובילו לרעש בלתי רצוי או לירידה באיכות האות, וכך לפגיעה בתפקוד של האמ"ר. הבחירה בפינים ובשקעים מסוימים, והעיצוב הפיזי של הזכר והנקבה, מאפשרת לשלוט בעוצמת החיבור והשמירה - המידה שבה המחבר מוחזק היטב בשקע נקבה. אם צריך לנתק ולחבר את המחבר מחדש מספר רב של פעמים רצוי להשתמש בפינים ובשקעים מתכתיים עם עוצמת שמירה מתאימה. במקרים מסוימים, כגון דיפיברילטור נייד, הזקוק לתפס בחיבור מאובטח, מומלץ להשתמש במחבר עם מכסה גמיש שמגן על מנגנון הנעילה. אם עוצמת השמירה של החיבור בין הפינים לשקע ומידת החיכוך שבתושבת המחבר אינן מספיקות, אפשר לשפר את עוצמת השמירה באמצעות המפרט, כך שהפעלת לחץ על הכבל לא מעבירה אותו ישירות למחבר. אפשר גם לעשות את הפעולה

המפרטים המכניים של המחברים

אמ"ר ניידים ולבישים יכולים להיות עשויים ממגוון רחב של חומרים עמידים. המחברים בין התושבות ללוחות עשויים לרוב ממתכות, עם תושבת וחלקים ממתכת או מפלסטיק באיכות רפואית. לרוב, החומר הטוב ביותר למגעים בסביבות קשות הוא ציפוי זהב. בדיל לבן הוא חומר חסכוני יותר, אך ציפוי זהב אמין יותר ושומר על תוחלת חיים ארוכה יותר של המגעים. גם תערובת של ניקל-פלדיום-זהב היא חומר מקובל ומאושר בתחום. באמ"ר שתוכננו היטב עם מחברים טובים ניתן לבדוק את הצטברות הלכלוך בעין. כך אפשר לנקות את הלכלוך במידת הצורך בלי שהוא יפגע בתפקוד האמ"ר. גם היכולת להשתמש בציוד לעיקור האמ"ר, כגון מגבוני חיטוי, קרני גמא, גז אתילן, , עשויה לקבוע את Sterrad ® אוטוקלב ו- החומר והמפרט שבהם ישתמשו לייצור האמ"ר. לכל אמצעי עיקור וחיטוי יש רמות שונות של חשיפה, כימיקלים, ריאקציה וסכנות שונות שעשויות להגביל את סוגי המחברים. רוב המחברים באמ"ר צריכים או IP 6 להגן מפני חדירת נוזלים, בדירוג )2 . (ראו איור IP 7

New-Tech Magazine l 54