סיפור חיים - סיפורה של מירה ברק

1

יפורה ס קר מירה ב של

מירה ברק חיה את חייה ללא עָבר וללא זיכרונות ילדוּת.

השואה הפרטית שלה נמחקה ונעלמה בתוך חלל

שחור. היא אינה יודעת מי היו הוריה , מי היו סבא וסבתא שלה, ואם היו לה אחים או אחיות

או קרובי משפחה כלשהם.

בשנת 1948 היא הגיעה ארצה כילדה שגזרה על עצמה שתיקה, במצב גופני ירוד. גילה

וזהו. מאז אני מירה. אני יכולה רק לשער

', מירה'לה

הוערך כארבע או חמש. "מישהו קרא לי '

שמישהו מסר אותי לבית יתומים בתקופת המלחמה, כדי להציל אותי, שהרי ילדה בת ארבע

לא יכו לה לשרוד לבדה את התופת הזא ת." שם מצאו אותה אחרי המלחמה שליחים שהגיעו

מארץ ישראל במסגרת ארגון "עליית הנוער" של הסוכנות היהודית, בחיפוש אחר ילדים

אבודים ברחבי אירופה, בבתי י תומים, במנזרים, ברחובות וביערות .

, כלשהי לא דיברתי כלל ."

"לא ידעתי את שפת אמי, וכנראה , כתוצאה מטראומה

הילדים , כשמונה או תשעה במספר, הובאו בליווי מבוגרים לעיר הנמל מרסיי שבדרום צרפת,

יצאו אניות מעפילים בדרכן לישראל ." לפי המסמכים שחיפשתי ומצאתי כעבור שנים

שממנה

בארכיון הציוני בירושלים הגעתי באניי ת המעפילים ' אלכסנדריה '. במסמכי ההגירה שלי נכתב

1945 . הדבר אומַת בחוות - דעת רפואית. לפי אותם מסמכים

שנולדתי בין השנים 1944 -ל

נולדתי בפולין, אבל , כאמור, שום דבר, אינו בטוח, ולמעשה איני יודעת מי אני. "

כעבור שנים כתב בנה הצעיר עודד את הקטע הבא, שבו הזיכרון והדמיון של ילדה נמהלים

לש ב:א חזור כו

" רחש גלים , לפעמים אני חשה בחילה , כולם זרים סביב, אני מפחדת. לפני כמה ימים הגיעו

שני גברים ש נראו לי מאד גבוהים ולקחו אותי. שמעתי מילים בשפה שאני לא מכירה , אמרו

לי שיהיה בסדר והלכתי אתם. פחדתי, אבל לַ פַ חד כבר הייתי רגילה. נסיעה ארוכה מאד

הרבה אנשים ,

במכונית מטלטלת, הנ ופים משתנים. שוב אני בדרכים. מגיע ים ל נמל , גדול

רעש ותנועה. אחד הגברים אוחז בידי ואנחנו מפלסים את הדרך על הרציף. אנחנו מגיעים

למזח ולידו עוגנת אנייה גדולה. מעולם לא ראיתי אנ י יה. אני מתחילה במסע ימי אל הלא -

ושוב חושך , שבעה ימי הפלגה . אני לא

נודע. הים גלי, הקרקע שוב אינה יציבה. חושך ,אור ,

, מכונסת מטמינה את ראשי בבובה המרוטה, חברתי היחידה . לפעמים

מדברת עם אף אחד ,

אני מרימה את הראש ומציצה. יש עוד ילדים סביבי, כולם גדולים ממני, אני הקטנה, גם אותם

איני מכירה , אך מצליחה להבין את השפה של חלקם. אני שומעת שוב ושוב את צירוף