כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - פברואר 2019 - גיליון 260

שנינו יחד תחת מטרייה אחת

אופנה טיול

אביבה קניג מאת: 

מרי פופינס והמטרייה מכות שנית. גרסה מחודשת של הסרט האלמותי עם ג'ולי אנדריוז החזירה לאקרנים את המטפלת המרחפת לה בשמי לונדון האפורים כשהיא אוחזת במטרייתה שידיתה מעוצבת כראשתוכי צבעוני. כי רק המטריות הזולות והפשוטות מתהפכות עלינו בסופה. מטרייה למה להשקיע במטריה אם ממילא היא נשברת ברוח? טובה מחזיקה מעמד זמן רב (אם לא שוכחים אותה בדלי המטריות בכניסה לבית-הקפה), עשויה חומרים עמידים, מעוצבת למשעי ונועדה להתאים למראה הכללי המסוגנן שאנחנו מקפידות עליו (לגברים תספיק מטרייה שחורה). מטריית ההפתעות היא זו שנראית שחורה, אבל כשפותחים אותה מתגלים שמים כחולים זרועי עננים אילו מטריות מככבות השנה? לבנים, פרח חמנייה צהוב ענק, או תוכי בשלל צבעי הקשת. אף שהמטריות המתקפלות נוחות יותר כי קל להכניס אותן לתיק, דווקא המטריות הלא מתקפלות חזרו לאופנה ובגדול. בכל מקרה גם כשבוחרים במטרייה מתקפלת, כדאי לבחור סוג עמיד, העשוי מבד חזק וחלקי המתכת שלו חזקים. הדרך הקלה ביותר לבדוק את איכות המטרייה היא המחיר. הזולות הן חד פעמיות. המטריות הלא מתקפלות מגיעות בעיצובים מרהיבים. הן גם חזקות יותר וגם יפות יותר. חלקן נראות עשויות תחרה, חלקן מרובעות, חלקן עם כיתובים משעשעים כמו: "השמים הם הגבול", על חלקן אפשר להדפיס את שמכן, וחלקן מגיע בהדפסים מנומרים, פרחוניים, מעוטרות בצורות גיאומטריות, ואפילו בצבעים מטאליים כמו כסף וזהב. מצאתי בסופר-פארם מטריות דו-צדדיות עם ידית מרובעת שאפשר להעמידן על הרצפה. המצאה יפנית שימושית. יש אפילו מטריות עם אפשרות חיבור לאפליקציה שתמנע שכחת המטריה. וקצת היסטוריה: מטריות היו מאז ומעולם. פעם נהגו לשאת מלכים ומלכות על אפריון שנראה כמו מטרייה גדולה, ודגם מטרייה קדום מצוי על מטבע מימי אגריפס הראשון. סמואל פוקס, תושב אנגליה היה הראשון שייצר מטריות בייצור המוני. המטריות שייצר נאטמו את המתקפלת 1709 . בצרפת תכנן הצרפתי גין מאריוס בשנת 1852 והורכבו על מסגרת פלדה, שיוצרו על פי פטנט שנרשם בשנת ועד ימינו. אך למטרייה או לשמשיה אין בלעדיות 18- הראשונה. באיטליה נמצא מוזיאון שכולו מוקדש למטריות ושמשיות מהמאה ה בתרבות המערב. במדינות המזרח הרחוק הן משמשות אביזר שימושי וטקסי כאחד. המצאת מטריית הנייר מיוחסת לסינים. בסין שנה. תפקידן היה להעיד על מעמדו החברתי של בעל המטרייה. ביפן אורכת התקופה 3000 העתיקה החלו להשתמש במטריות כבר לפני הגשומה מספר חודשים ועל כן המטרייה היא פריט חיוני. היא עשויה מנייר עבה שמשוח בשמן מיוחד שהופך אותה עמידה במים. היפנים הם שהמציאו את מטריות הפלסטיק הזולות והשקופות. וגם ירושלים שלנו מתהדרת ברחוב המטריות הצבעוניות בשכונת נחלאות. Kenig1@bezeqint.net הספר "הדום הזקן- ביוגרפיה של עץ" הוא בעצם סיפור אהבה לעץ. עץ השיזף הזה נבט שנה לאחר שזרעים של שיזף הופרשו מציפור חולפת. תושבי השכונה, 200- לפני כ בהובלת ראובן נחושתן, נלחמו על מנת להדוף את תוכניות הבנייה באזור שאיימו לעקור את העץ. מדובר בסיפור הצלחה של אנשים שאכפת להם. הספר נכתב על ידי הסופרת והעיתונאית הרעננית, נורית חליף, והוא מעוטר בצילומים ואיורים מקסימים של אווה גרובגלס, הגרפיקאית והציירת תושבת רעננה. הספר ראה אור בתמיכת "ועד חקלאי רעננה". הספר עוסק בשמורת הטבע הקטנטנה בין רחוב הצנחנים לרחוב השריון ברעננה. בשמורה צומחים עץ שיזף רב פוארות ועץ שקמה זקן, שניהם שרידים מיער השרון. בשמורה צומחים עצים טיפוסיים לסביבה ובעונת החורף מתכסה כל השטח בצבע סגול עז, צבעם של התורמוסים. נחושתן אחראי לכל היופי הזה. הוא הביא למקום זרעי תורמוסים ופיזרם ביד נדיבה, כמו הביא גם שתילים של עצי הבר. מהתוצאה נהנה כל מי שמגיע בחורף למקום, ועכשיו בדיוק היא העונה לבוא לבקר במקום. כאשר נחושתן מבחין מחלון ביתו באורחים, הוא ממהר לצאת לקראתם ולספר את סיפור שיקומו של העץ שקבלנים חפצו לעקרו. בספר משולבים סיפוריהם של ותיקי רעננה, סיפורי חקלאים ועדויות של מומחים. האיורים משלבים צילומים צבעוניים ומחבבים את עולם הצומח על הקוראים. כדאי גם לגשת לנחלה הקרובה של מלאכי ריינר, מוותיקי המושבה ואיש מסביר פנים, וליהנות מאווירה של רעננה של פעם: ריחות, כלים של פעם, סיפורים מרתקים, עצים מסוגי שונים ואולי גם לרכוש צמחים מהמשתלה שבמקום. את הסיור הזה אפשר גם לעשות במסגרת 'האוטובוס המזמר' בהובלתה של רחל ריינשטיין, מנהלת ארכיון העיר רעננה. מי שרוצה לנשום אוויר נקי מוזמן לטייל באזור הצפון-מערבי של העיר (באזור כפר נחמן), שם יש עדיין פרדסים שמפיצים ריח בעונת פריחת ההדרים. בינות העצים ובשבילים יש גם פרחי בר. כדאי לטפס על "הר הזבל" ולראות את המהפך שעובר על הסביבה בעונת הפריחה. "היער הקטן", שנמצא בדרום-מזרח רעננה, הוא שריד לביצה שהייתה ברעננה והניסיונות שהיו בארץ, כמו במקומות אחרים, ליבש את הביצות באמצעות נטיעות של עצי אקליפטוס. ביצה אין, אך יש עצים ויש צל ויש מקום לשעשועי נכדים וכמובן לזיכרונות מהעבר ואולי Shinbet37@gmail.com מקום למופעי קיץ כמו פעם. רעננה הירוקה בלומה בינשטוק מאת: 

12

02/2019 - 260 רעננה