18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

לאושרי לא היה קץ ו גם לשביעות רצונה של הגברת שמידט. לו יכולתי

הייתי פורץ בצעקות ניצחון ושמחה. לאות תודה נתנה לי הגברת שמידט את קרום הלחם שנאסף בבית , כי לא נאכל, והוסיפה עו ד כמה פרוסות נקניק. הייתה זו המת נה הנפלאה ביותר שיכול הייתי ל קבל באותם הימים. מאז אותו יום יצא שמי כחשמלאי.

Made with FlippingBook flipbook maker