18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

מיום ליום השתפרתי במלאכתי. שלא כבימים הראשונים , עתה לא נותרו

עוד תפוחי אדמה בלתי מקולפים. המאמץ שהשקעתי בקילוף היה גדול , וכאשר חזרתי עם ערב לצריף , הייתי כל כך עייף , עד כי לא יכולתי להניע את ידיי, אך כולם ידעו בזכות מי הם מקבלים יותר תפוחי אדמה במנת המרק שלהם. יום אחד כשעברתי בחצר, זרקו השומרים האוקראי נים ממחנה הפולנים . לא הבנתי מדוע משליכים האוקראינים האכזריים לחם לתוך מחננו, מחנה היהודים שנואי נפשם. כיסיי הגדולים במקטורן ציפו זמן רב למזון מוברח, ומאוד רציתי לזנק אל , הלחם ולחטוף אותו לפני שמישהו אחר י קדימני. מעט לחם לתוך מחננו , וחיכו לראות מה יקרה עם הלחם הזה את הלחם כפיתיו ן לאנשים הרעבים, וכשאלה ניגשו לנ טול את הלחם , היו יורים בו ונהנים ממשחקם. היה זה שעשוע מהנה להם ירות ל , סתם כך באנשים רעבים שלא יכלו להתאפק מול הלחם הזרוק בחצר. תעלול אחר שהיה אהוב על האוקראינים היה : לבחור באחד הצועדים ואז לירות בו בטענה שניסה לברוח. כך עשו יום אחד למנהל קבוצת הנגרים , שהיה רב אומן במלאכתו, והמיתוהו , בשורה, לשים לו רגל , כדי שייכשל ו , יפול הגרמנים לא אהבו את משחקי האוקראינים, ולא מאהבה שרחשו ליהודים, אלא כי אנשים בעלי מקצוע מעולים הומתו על ידם. משלא הצליחו הגרמנים לגבור על תאוות הרצח של האוקראינים נאלצו לשים לידם שומר גרמני שישמור עליהם. "הסדר והניקיון במחנה פוסקוב הם ממש דוגמה ומופת." אמרתי בהתפ , עלות כאשר חולקו לנו יום אחד סבוני רחצה, אך תמהתי לגלות שאיש מלבדי איננו מתפעל מהגרמנים ומניקיונם . אנשים נטלו את הסבון ביראת כבוד והניחוהו על דרגשם, לא השתמשו בו , וגם לא השליכוהו. התייחסותם לסבון מישהו כנראה קרא את מחשבותיי וא, זהרה חרישית נלחש ה: "לא לגשת !" היה זה תולק שעבד בחצר בניקיון וראה , , , לא פעם כיצד משליכים האוקראינים ,כך סתם על לא עוול

בכפו.

הפליאתני, וכששאלתי לפשר התנהגותם המוזרה הזו ביחס לסבון סיפרו לי