18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
, בתחילה להאמין בו והגבתי: "לא ייתכן, אלה
סיפור מסמר שיער , שלא רציתי ,
המצאות דמיוניות של אדם חולה רוח," כעסתי, אך על פי הסתכלותם בי, במבט של רחמים, כאילו אני אדם ה החולה שאינו יכול להבין את הנאמר לו, ממבט
יהם
, הבנתי כי אכן דוב רי אמת הם , וסיפורם גם הוא אמת, אמת עצובה ביותר.
]ג[
"מה אתה חושב שיעשו לשצ'ופק?" שא לתי את תולק בדאגה לאחר שהוא נת פש ולחם טמון בבגדיו. "שרק לא ישלחוהו שוב למחנה ההשמדה ממנו הצליח לברוח," התפללתי. " שצ'ופק נלקח לחדר המעצר, שם הו צא מ פה לעונשו." אמר תולק, "א ני חושב שהגרמנים יתלוהו כאן במחנה, כדי להזהיר את כולנו." "היסכימו לאבד נגר מעולה שכמותו בשל פת לחם?" שאלתי וספק בלבי. "קשה לצפות לניסים מהגרמנים , במחנה הזה אין רחמים, ומחר בבוקר ודאי כבר נדע את סופו של הסיפור." "את טבעת הנישואים שלו נתן בעבור מעט הלחם הזה שהפילו בפח." אמרתי. "צחוק הגורל, ממחנה ההשמדה נמלט כדי למות במחנה עבודה." בזכות טבעת הנישואים שלו , יוכל להתאחד שנית עם אשתו שהומתה בתאי הגאזים." אמר תולק במרירות. "איך הגורל משטה באנשים." למחרת בבוקר , יצאנו כולנו למפקד בלב כבד ומלא חששות בשל גורלו של שצ'ופ ק. המפקד נערך והסתיים כמידי יום ביומו, ללא שום אירוע מיוחד. התפלאנו מאוד ולא הבנו את פשר הדבר. ידענו שהגרמנים אינם סולחים, אם מה אירע לשצ'ופק? רק לעת ערב עבר הסיפור מפה לאוזן שצ'ופק , כמונו, צפה את קיצו , על כן ביקש מידידו הטוב נוח כי יגניב לו לתא המעצר סכין גילוח. "אם נגזר עלי למות, אעשה זאת בעצמי. אמות בכבוד ף ולא אתן לגרמנים הללו את ההנאה
,כן
להמיתני בטקס חגיגי, או לשלחני חזרה למחנה השמדה."
Made with FlippingBook flipbook maker