18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
ומסודר מאוד , על כן אל תעשו שטויות בדרך, כלומר: אל תנסו לברוח. שם
המחנה שאליו אתם נוסעים הוא "אושוויץ" בפי הגרמנים, אך בפי הפולנים הוא נקרא: "אושווינצ'ם" . שמענו את השם הזה כבר קודם לכן, אך את טיבו של המחנה לא ידענו, ולא העלינו בדעתנו מחנה גרוע מזה שאנו עוזבים, על כן קיבלנו את ההודעה בשוויון נפש. צררתי את מעט חפציי והטמנתי את הסידור בכיס הגדול של מקטורני. מדוע אני נושא עמי כל הזמן את הסידור הזה, הן אינ ני משתמש בו כלל? שאלתי את עצמי, וגם עניתי. ידעתי היטב את התשובה, הסידור הוא ה דבר היחיד שעדיין נותר לי מביתי, מבית אבי, הקשר היחיד למשפחתי, לבית שהיה לי פעם , וכמעט נשכ ח מלבי. הסידור הוא ההוכחה שהיו לי פעם משפחה ובית. , עם ערב הועמסנו על קרו נות משא, קרונות של בהמות, מאה ועשרים איש בכל קרון, וכפי שצפינו מראש, הצפיפות הייתה בלתי נסבלת. יכולנו בקושי רב הצליחו להס תדר בישיבה, אך כשמישהו רצה לשנות את תנוחת עמידתו או ישיבתו על רצפת הקרון היה מכריז בקול: "אני מסתובב !" וכולם לידו החלו גם הם להסתובב כמו גלגלי השעון הגוררים זה את זה, או כאבני משחק הדומינו שמעמידים בטור , עורפי וכשמפילים אחד כולם נופלים בזה אחר זה מאין עוצ ר, כי אלמלא כן לא יכול היה המבקש להסתובב. הרכבת התנהלה לאיטה, מדי פעם נשמע זמזום המטוסים שחלפו מעלינו והטילו את פצצותיהם מן האוויר על המסילה. לא ידענו מי הם המפציצים, לא שיערנו שהחזית כל כך קרובה אלינו, ו בגלל ההפצצות נמשכה הנסיעה ימים ושום אוכל או משקה לא בא לפינו. ישבתי בפינת הקרון ונעצתי את עיניי ברצפה, ואז גיליתי לפתע שברגים גדולים מחברים את לוחות העץ הגדולים של הקרון זה לזה. מעטה של כפור כיסה את הברגים. בצמאוני הרב התחלתי לינוק את הכפור מהברגים , ושמחתי לעמוד, עמדנו קרובים מאוד זה לזה ודחוסים זה לזה. אחדים כשאנו כלואים בק , רונות
אחדים
לעשות זאת.
בריק הכי
בדעתי הרעיון
Made with FlippingBook flipbook maker