18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

האמריקאים, כי סוף המלחמה קרוב מאוד לבוא, אולם עתה , אין לנו ברירה אלא

למסור אתכם לידיהם." מיד הגישו לנו ארוחה דשנה, והשיגו לנו בגדים נקיים, לא בגדי אסי רים מפוספסים, כדי למחוק כל סימן של המחנה. לאחר הארוחה אמרו לנו: "אנו חייבים לחקור אתכם, למלא דו"ח ולהגישו לגסטאפו בפילזן כשאנו מוסרים אתכם לידיהם, ומיד יעצו לנו להחליף את שמותינו כדי שלא יישמעו שמות יהודיים. "ואנו נמציא לכם גם תולדות חיים חדשים, ואולי בזכו ת זה תנצלו." כך נעשיתי במקום מוישה דויטש מייטיק דויטשוביץ', רומק נעשה סטאשק, שולם מרחבקה נעשה אנטון מרחבקה, ואהרון מושקוביץ ' נעשה ארטיק מיסקביץ'. כל אותו היום נחקרנו בבניין המשטרה הצ'כית , ולפנות ערב יצאנו בהליכה בלוויית שוטרים צ'כים אל תחנת הגסטאפו בפילזן , מרחק שמונה קילומטרים בערך. בדרך חלפנו על פני מסעדת מרקים קטנה, השוטרים הצ'כים הזמינונו לסעוד עמם יחד את מרק תפוחי האדמה האהוב עליהם כל כך, מעין ארוחת פרידה קטנה מאתנו. אחר נמסרנו לידי הגר מנים בפילזן והם נפרדו מאתנו

. בצער

]ב[

בניין הגסטאפו הענק בפילזן היה בית סוהר גדול מאוד שבו הוחזקו אסירים רבים ושבויי מלחמה, ועונו עינויים קשים במרתפי הבניין. הוכנסנו לתוך תא קטן שננעל עלינו מבחוץ בבריח. שלושה ימים היינו סגורים בתא קטן זה, איש לא פנה אלינו, ואיש לא שאל אותנו דבר. את האוכל קיבלנו מבעד לאשנב קטן

בדלת. יד נעלמה פתחה את האשנב, הושיטה את האוכל ונגוז

ה.

"ואף על פי כן עדיף לנו להיות כאן מאשר ברכבת במחנק, בצפיפות

ובצחנה." אמר שולם. "מוטב כאן מאשר במאטהאוזן," הוספתי אני, וכולנו

Made with FlippingBook flipbook maker