18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
, לידם שחלומם בן ה חמש שנים וחצי התממש, הם היו כל כך מבולבלים עד כי
היו אובדי עצות לחלוטין. אחדים שקלטו את הדבר פרצו בבכי מר. מפקד הגסטאפו שראה אותנו המשוחררים, פנה אלינו בתחינה ובקול בוכי ם: "ספרו איך נהגתי בכם, ספרו את האמת," בתקווה שנרחם עליו ונסנגר עליו, אך את תשובותינו הוא לא זכה לשמוע , כי צרור כדורים שרק ופילח את לבו של החצוף. מפקד הגסטאפו היה אחד האנשים השנואים ביותר שראיתי בתחילת הבוקר בחצר, פרטיזן שלא עצר כוח , ירה בו למוות והמיתו. ע מדנו כל האסירים המ ומים, שהרי לא הורגלנו שגרמנים נו רו, רק יהודים נורו למוות, ולפתע ראינו התהפך הגורל : שובינו ומענינו הפכו להיות שבויים , ואנו הפכנו למשוחררים. חיילים אמריקאים הובילו את חיילי הגסטאפו הגרמנים בשורות כשידיהם מורמות אל על לאו ת כניעה, ואנו האסירי , מכבר ם ובבושתם בדממה. כמה חיכינו לרגע הזה, חשבנו שכשיבוא נפרוץ כולנו בצרחות שמחה ואושר, והנה כאשר הגיע הרגע לו ייחלנו, עמדנו שותקים ומבולבלים מבלי ת יכול להשמיע הגה. עמדנו כמאובנים.
בהם
צפינו
פרטיזנים צ'כים אחדים ניסו להכות בגרמנים, אחדים יידו בהם
אבנים,
אחרים ירקו עליהם, לו ניתן להם וח פש פעולה היו קורעים את הגרמנים
ולא נתנו לפגוע
לגזרים, אך החיילים האמריקאים הגנו על השבויים ב ,ם כל עוז
בהם.
שולם, אהרון, רומק ואני עמדנו זה ליד זה, מבלי נוע מבלי להשיח בינינו ,
מבלי להביע דעה על מה שראינו במו עינינו בשעות האח רונות. היינו מלאי חוויות ומלאי מחשבות והרהורים. מחשבות של שמחה מצד אחד, אך גם של עצב עמוק מאידך. מוזר היה, אך באותו רגע חשתי כי איבדתי משהו יקר מאוד שהיה לי. כל ימינו חשבנו ודיברנו על הרגע שבו נשתחרר, רגע זה היה משאת נפשנו, תכננו מה נעשה ברגע נפלא זה כשהוא יבוא, התפללנו להגיע אליו, שלא נמות זמן
קצר לפני שהוא יבוא, ה יינו כחולמים, ועתה, משזכינו והרגע הזה הגיע עמדנו
Made with FlippingBook flipbook maker