18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
אזרתי עוז , ובאותו ערב ש ט חתי לפניה את אהבתי הגדולה והצעתי לה
לשאתה לאישה בטרם בואנו לארץ ישראל. להפתעתי הרבה שרה נענתה לי מיד בחיוב ואחותה , שממנה חששתי יותר מכ ,לו סמכה את שתי ידיה על הצעתי. לאושרי לא היה גבול. שלוש אהבות ידעתי בחיי, אמרתי לעצמי: אהבתי התמימה לפולה , אהבתי בת החלוף לפנדה, ואהבתי החדשה והחזקה מכ ו ל לשרה , שהשיבה לי באהבתה. רב פליט שהיה בינינו, ערך לנו חופה וקידושים לשמחת כל ידידינו ב מחנה. שוב יש לי נפש קרובה, יש לי התחלה של משפחה, כבר איננ י בודד בעולם הגדול. אם יהיה לי ב ,ן אמרתי בלבי, אקרא לו שרוליק. וכבר ראיתי בדמיוני את אותו בן שטרם נוצר בבטן אמו , והוא דומה לשרוליק, והוא חכם כמותו. הלוואי שנגיע לארץ ישראל במהרה, אמרתי לשרה. רציתי כל כך לבנות לנו בית קטן , למצוא לי עבודה ולהתחיל לדאוג למשפחה. שרה עוד תראה כמה אדאג לה , כיצד אטפל בה ובילדים, אמרתי בלבי. היא והילדים יהיו בר אש מעייניי, הכ ו ל אעשה כדי שיהיו מאושרים. לא תיארתי שכל כך מהר תתמלא תפילתי. ביום ששי בבוקר הודיעו לנו הסופית', כך נקרא חוף הים שממנו נפליג בספינה קטנה שתובילנו לארץ ישראל. כל אחד הורשה ליטול עמו רק תרמיל גב קטנטן וב ו מטען מצומצם ביותר. הספינה קטנה והאנשים רבים. ארזנו את חפצ ינו היקרים והחשובים לנו ביותר, חפצים מועטים בלבד. צעדנו אל חוף הים כששירה אדירה ונלהבת הרעימה את כל הסביבה. על החוף נצטווינו לשבת במעגל ולהמשיך בשירה כדי שקול השירה הרמה יטשטש את קול מנועי הס ותפינ שעמדו במרחק מה מהחוף, ואליהן הגענו בסירות מהן ש עוה ברנו אל הספינות - קבוצה אחר קבוצה בסדר מופתי כשאנו שרים כל העת. טיפסנו בסולם חבלים אל הספינה , שנקראה בשם מאוד סמלי: 'ארבע יח רויות'. קטנטונת הייתה הספינה ורעועה. היא הייתה מיועדת להכיל שלוש מאות איש בלבד , אך מנינו אלף מאה וששים אנשים, כולנו ניצולי השואה להתכונן לצאת לדרך , אנו הולכים אל '
הנקודה
Made with FlippingBook flipbook maker