18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

שרוליק שהקשיב כל העת לשיחה מבלי להתערב בה , אמר לפתע: "ואני

שמעתי אומרים שפולין כרתה ברית הגנה עם אנגליה ועם צרפת, ואם יפלשו הגרמנים לפולין , יבואו מיד האנגלים והצרפתים לעזרתה." "וכי באמת אתה מאמין לברית זו? שאל ארדננז בקול מלגלג. "והרי רק לפני שנה הסגירו האנגלים את צ'כוסלובקיה לידי הגרמנים, זה הי ה בוועידת

מינכן.

הגרמנים זקוקים לפלדה הרבה של צ'כוסלובקיה, כדי לייצר כלי נשק,

והאנגלים והצרפתים הסכימו לפלישת הגרמנים לצ'כוסלובקיה תמורת ה בטחת הגרמנים כי להם עצמם לא יאונה רע." כל שרוליק הנהן בראשו לאות הסכמה, הרים את גבות עיניו בהבעה של: נוצחתי, ולא אמר עוד דבר. שקט עצוב השתרר בחדר לזמן מה, אחר קם אבא נו, אל לנו להתווכח בשעה זו, איש אינו יודע מה טוב יותר ומה ילד יום. אני מאחל לך בכל לבי כי חייך בברית המועצות יהיו טובים יותר מחייך כאן, ושגם אנו לא נרבה לסבול. צר לי שאנו נפרדים אחרי כל כך הרבה שנים שגרנו בשכנות, אני מקווה כי יבוא יום ונשוב להיות שכנים. אבא הושיט את ידו לבן דודו ארדננז, רגע אחד לחצו ידיים ואחר נפלו זה על צווארו של זה. ואמר: "נו, ארדננז, הרי לברכת פרידה באת אלי

]ז[

בכל שנה בעונת הקיץ נהגנו לנסוע שתי המשפחות, שלנו ושל הדוד שלמה

לוישניובה גורה, עיירת נופש הסמוכה ללודז'. עיירה זו השתרעה ליד יער גדול ושם בחיק הטבע בילינו את חו "השנה," אמר אבא "אין בדעתי לנסוע לחופשה." "מדוע אינך רוצה לנסוע?" שאלה הדודה גיטה כשהיא מיתממת כאילו אינה

פשתנו.

יודעת מדוע.

מצב רוחי מתאים לנסיעות בילויים, " השיב אבא, " וגם המצב הכללי

"אין

מתוח מאוד ואיש אינו יודע מה עתיד לקרות."

Made with FlippingBook flipbook maker