18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

לבסוף עצרה הרכבת בעיר ז'שוב שבמחוז גאליציה. שם נמסרנו לידי

הקהילה היהודית ש במקום. גאליציה לא סופחה לרייך הגרמני, כמו לודז', היא נשארה בשטח נייטרלי, והשלטון בה למראית עין היה עצמא י, אך תחת

ם פיקוח של הגרמנים. מצבם של י הודי ז'שוב היה לעין ערוך טוב מזה של יהודי , לודז' שגורשו מבתיהם באישון לילה בחוסר כל, ואיבדו באישון לילה את כל אשר היה להם. ראשי קהילת ז'שוב ידעו מראש על בואנו , וחיכו לנו. הובאנו אל בית הכנסת של העיר, שם הכינו לנו מבעו ד מועד תה חם וכריכים, שאכלנו ושת ינו בתאווה רבה לאחר יממה שלא בא לפינו פירור לחם או טיפת מים. שם גם נאספו תרומות של רהי טים, כלי מטבח ומעט מצרכי מזון, הכול מ יהודי ז'שוב שתרמו למעננו ככל אשר יכלה ידם לתת. "אחינו היהודים," אמר ראש הקהילה, "בתינו פתוחים לפניכם וגם לבותינו, נדאג ל כם ונחלק עמכם את פת לחמנו בכל עת ובכל זמן. כל עוד יהיה לנו מזון לאכול , לא תחסרו גם אתם דבר. האלוהים הגדול יהיה בעזרנו וישלח לכם ישועה ." בקרוב "אמן ואמן, כן יהי רצון!" קרא כל הקהל הגדול בהתרגשות ודמעות נוצצו בעיני כולם. לאחר מנוחה קצרה ח ולקנו, אנו , פליטי לודז', בעיירות ובכפרים הסמוכים לז'שוב. משפחתנו ומשפחת הדוד שלמה נשלחנו לעיירה שצ'יזוב שבה אומצנו, כל אחד מאתנו על ידי אחת המשפחות במקום. מיד הוזמ נו לסעוד עם המשפחה המאמצת את סעו דת השבת הקרובה, אחר הלכנו למקום שהוקצה לנו למגורים. משפחתנו ו משפחת הדוד שלמה , כל אחת קיבלה חדר בבית ע זוב שניצב על אם הדרך ליד מסילת הרכבת. כשנכסנו לחדר נתקפנו דיכאון. החדר היה מלוכלך ומוזנח, ושמשות חלונותיו שבורות. היה זה בית שבנייתו טרם נסתיימה , ובמקום רצפה היה בו חול. בחדר מצאנו מיטות ומזרונים בלבד. הבאנו עמנו את צרור כלי המטבח המעטים שקיבלנו מאנשי הקהילה

הרחמנים. הנחנו אותם על החול, התיישבנו על המיטות עייפים, רצוצים