18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

גם אותה, את המעצמה הגדולה. מטוסי הגרמ נים הפציצו הפצצות בזק את לונדון

ללא הרף. ידה של גרמניה הייתה על העליונה. "המלחמה אבודה," אמר הדוד שלמה לאבא ערב אחד. "אין טעם להישאר כאן, בגאליציה, אנחנו רוצים לחזור ללודז', התחזור גם אתה עמנו? " "הרי זה כאיבוד לדעת!" קרא אבא בהתרגשות, " ו כיצד אתה חושב להגיע לשם? על כל צעד ושעל אורבים הגרמנים ליהודים , וצדים אותם כמו ציד חיות ושמחי ם על כל יהודי שניצוד. " "אנסה להגיע ללודז' ברכבת," אמר הדוד. "ברכבת? הרי זו הדרך המסוכנת ביותר! אם הגרמנים עצמם לא ימצאו אתכם, הפולנים יסגירו אתכם לידיהם. מאז שהגרמנים התח ילו לשלם כס ף לכל מסגיר יהודים, א ין הם נרתעים עוד מלעשות זאת ובשמחה." "לא אכפת לי כי צד אגיע ובלבד שאגיע! הישיבה כאן בגאליציה במשך קרוב לשנה באפס מעשה, כששום צל של תקווה איננו נראה באופק, הנה ישיבת חינם. כל העולם כולו הפך לזירת מלחמה. ומה ההבדל אם אנו פה או אנו בלודז' ? אולי יאיר לנו המזל פנים ונגיע לביתנו, אולי גם נמצא חלק מרכושנו, ולפחות נהיה בעיר הולדתנו, במקום בו הורגלנו לחיות. אם לחיות בדוחק מוטב בלודז', ואם נגזר עלינו למות, נמות בעירנו שלנו." "לודז' שאתה זוכר איננה לודז' שתמצא, אם בכלל תגיע, 160 אלף היהודים ,בה שנותרו כונסו כולם לתוך גטו קטן בפרבר העיר, סמוך ליער, לאחר שכל רכושם הוחרם מהם, והם חיים בעוני, בדוחק, ברעב ובמחלות בתוך הגטו המוקף גדר גבוהה, והיציאה מהגטו אסורה לחלוטין. כל היוצא מתחייב בנפשו. כלום לא שמעת מה סיפר לנו שלשום שצ'יגליק שנמלט מהגטו כדי להגיע ל כאן? אין יהודי יוצא מהגטו ואין פולני נכנס לתוכו. האם לשם רצונך להגיע? האם לשם אתה רוצה להביא את משפחתך, לחיים שכאלה?" ואבא סיים את דבריו ברוגז רב : "אני חושב שדעתך נטרפה עליך, ואינך יודע מה אתה מדבר!" "אין זה חשוב כיצד נחזור, אם ברכבת , או על גבי עגלה רתומה או , לסוס

אפילו ברגל - ובלבד שנחזור ללודז' שלנו." כך אמר שלמה בהחלטיות נחושה.