18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

ביציאה, הרי יתפשו אתכם הכפריים ויסגירו אתכם לידי הגרמנים, ואם

הכפריים לא יתפשו אתכם, אתם עלולים להיתפש בשובכם למחנה. בוגאץ' מחכה בכיליון עיניים להזדמנות לירות במישהו שישמש לו מטרה ח לשעשועיו . בוגאץ' הזקיף היה לפני בוא הגרמנים רועה חזירים עני ואביון, שמימיו לא למד קרוא וכתוב. כל הימים דשדש יחף בבוץ עם חזיריו כשהוא לבוש בלויי סחבות. דיבור ו עילג והתנהגותו גסה ופראית. בוגאץ' זה נמצא מתאים על ידי הגרמנים לשמש זקיף במחנה ולעמוד בשע ר. כאשר יצאנו לעבודה בבוקר או כאשר חזרנו תשושים מן העבודה בערב, נהג להצליף בנו לא פעם בשוטו, ובלילות עלה קול נחרתו והתגלגל בכל המחנה. הוא היה איש מכוער ודוחה. "מי יודע אם נצא חיים ממ חנה עבודה וגם אם נצליח לצאת מפה לבסוף , אילו חיים מצפים לנו בחוץ? ממשפחתי לא שמעתי כבר זמן רב מאוד, ואינני יודע אם הם עדיין בין החיים." הרהר יוז'יק בקול. "הם צודקים!" קראתי בהתלהבות, "הם צודקים! מוטב למות באומץ ובגבורה מלחכות למוות באפס מעשה." המו ות כבר לא הפחיד אותנו. הפכנו להיות אדישים לגביו, מדי יום ביומו ראינו מתים, ולעיתים קינאנו בהם על כי נפטרו מכל התלאות של העולם הזה. "מזל שאתה עדיין לא בריא," אמר לי א שרוליק, למלא כן היית גם אתה מצטרף אליהם." יוז'יק ותולק חיכו לשעת לילה מאוחרת כי סברו שבשעה כזו אולי יישן לו בוגאץ' שינה עמוקה ולא ישים לב כי הם חומקים מן המחנה. הרחק מן השער החלו השניים לחפור להם מחילה מתחת לגדר. הם לא נזקקו למחילה גדולה, כי היו רזים מאוד, וכך מבלי שירגישו בהם זחלו לכיוון הכפר ונעלמו. שם , הצליחו להשיג מעט תפוחי אדמה וכיכר לחם שטמנו ש אותו החזיק תמיד . וביד הוא הצליף בנו סתם כך לשם שעשוע והנאה.

יה

זה,

בכיסיהם, וחזרו בשמחה למחנה.