18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

כאשר זחלו מתחת לגדר כדי להיכנס למחנה , נתקשו לעבור דרך המחילה

הצרה בכיסיהם המלאים, ומקול זחילתם התעורר בוגאץ' משנתו, דרך את הרובה וירה , מבלי אפילו לראות היטב לאן הוא יורה ובמי. תולק הצליח להימלט ולהגיע לבקתה מבלי שיזהו אותו, אך יוז'יק נפגע מכדורו של בוגאץ' ונפל לארץ. איש לא העז לגשת לעזרתו, כי כל הניגש דינו מוות וכן דינו של יוז'יק ממילא. גופתו של יוז'יק נותרה שכובה על השלג הקר כל הלילה וכל היום שלאחריו, כשמסביבה פזורים תפוחי האדמה שעליהם מ סר את נפשו, ואיש לא יכול היה ליהנות מהם , כי הם היו פזורים על השלג ליד הגופה כל אותו יום ה לילה ו ה

ייראו .

למחרת, למען ייראו מה צפוי לו לחומק מן המחנה וגם ,

]ו[

החורף קרב לקצו. השלג החל להפשיר. הציפורים השבות מארצות הדרום

החמות החלו להשמיע שוב את ציוציהן מעל ענפי העצים שהחלו כבר להוציא ניצנים רכים ועדינים. בין קרעי העננים נראו מפעם לפעם פיסות של תכלת שנמתחו על פני השמים. "אני מרגיש כי האביב קרב," אמרתי לשרוליק ורוחי הייתה טובה עלי. "באביב אנו חוגגים את חג הפסח," אמר שרוליק, כפי שכתוב: "היום את ם יוצאים בחודש האביב." "כמעט ושכחתי את המועדים, אין לנו לא שבת ולא חג..."

"אתה זוכר את הפסח האחרון בז 'שוב? עם אבא עם ברוניה ועם נחמה? "

שאלתי.

"ואתה זוכר את ליל הסדר בלודז'? כשאימא הייתה עדיין בחיים, כיצד חגגנו יחד עם הדוד שלמה ומשפחתו , וע ם הדוד יחיאל ומשפחתו, איזו משפחה גדולה, שמחה ומאושרת היינו ?" הוסיף שרוליק. "כן, אני זוכר," אמרתי , ועצב גדול עטף אותי. "היכן הם עכשיו כולם? האם

אבא ברוניה ונחמה עדיין בז'שוב? ימים רבים שלא שמענו מהם דבר. לא