18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
הציפו את כול נו ולא יכ נלו ו לעצור את הדמעות שזלגו כמים ובמקום להמשיך
בתפילות ובמזמורי הסדר, ישבנו וגעינו בבכי קורע לבבות.
]ז[
לא יכולתי לסלוח לבוגאץ' את רציחתו של יוז'יק , וכשהחלמתי יצר הנקמה בער בתוכי מאוד , אך מעט מאוד יכולתי לעשות, והחלטתי להוכיח לכל החברים כי אצא מן המחנה על אפו ועל חמתו של בוגאץ' , וגם אחזור מבלי להיתפש על ידו. בטל את ההחלטה לחמוק מן המחנה. הוא התחנן אלי , והשביע אותי, אפילו בכה כשהזכיר לי את דברי אבא האחרונים: "היו תמיד יחד ושמרו זה על זה. ואתה מפר את דברי אבא. " אך הכול היה לשווא. רצוני לעשות משהו של "דווקא", משהו בניגוד להוראותיו של בוגאץ' , היה חזק מכדי להישמע הפעם לשרוליק. חשתי חובה חזקה לנקום את נקמת רצח יוז'יק בדרך שבה רצה יוז'יק עצמו: להשיג בכפר אוכל לחברים הרעבים. באשמורת אחרונה של הלילה , כששרוליק ישן שינה עמוקה מאוד , יצאתי חרש לכיוון הגדר יחד עם איצ'ה, חברי הטוב. קול נחרתו של בוג אץ' הדהד שרוליק ניסה בכל כוחות הש כנוע שלו להניא אותי מתוכניתי ול ,
במחנה. תמיד קול נחרתו העיד על שנתו העמוקה.
"הוא ישן שנת ישרים," אמרתי, "באיזו זכות הוא ישן כך?" אך
שמחתי שהוא לא יפריע לנו לחמוק מן המחנה, ואכן הצלחנו לצאת מבלי שהוא יחוש בנו. נטלנו עמנו שני שקים ריקים ונחפזנו לכיוון הכפר דומברוביצה.
כשהגענו לפאתי הכפר, עלה כבר השחר והאור אט אט נפרש על הארץ.
שמעו של הכפר דומברוביצה יצא לפניו בשל יופיו הרב. כביש אחד
היה בו, ישר כמו ש ורטט בסרגל. משני צדי הכביש ניצבו שתי שורות של
רחב
Made with FlippingBook flipbook maker