18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
טרם הספיקו האנשים הנדהמים, שעל דלתם דפקנו, להשיבנו דבר , והרכב
הגרמני עצר את הכרכרה. הקצ ין בעל עיני הנץ נכנס לבית , וביקש מכל האנשים תעודות מזהות שיעידו עליהם כי נוצרים טהורים הם . אותנו זיהה מיד על פי לבושנו , והבין , כי חמקנו ממחנה העבודה הסמוך. , ראשית לקח מידינו את שקי האוכל שאספנו בעמל כה רב תוך כדי סכנה לנו
אחר העמיד אותנו לפני הסוסים
ולמיטיבינו, והניח אותם ליד מושב , הרכב
שמשכו את הכרכרה ואמר:
"כשאעלה לכרכרה התחילו לרוץ לפני הסוסים עד אשר אעצור אותם מריצתם. אם לא תרוצו מספיק מהר יעלו עליכם הסוסים עם הכרכרה ביחד." ואז הניף הרכב את שוטו והצליף בסוסים, ואנ ו פתחנו בריצה מבוהלת, כשהסוסים בעקבותינו. כל עוד נפשנו בנו , רצנו במהירות שלא חשבנו שאנו מסוג לים לרוץ כך , ריצת אמוק בלתי הגיונית ובלתי מוסברת , כשהרכב כל הזמן מצליף בסוסים את הסוסים צעדי ריצתם לבל ידרסו אותנו , הרצים לפניהם. בקצה הכפר , בדיוק ליד ביתו של ראש הכפר , עצרה הכרכרה. הקצין הגרמני נכנס למשרדו של ראש הכפר , וציווה עליו לאסוף מיד את כל חברי הוועד. חברי הוועד הנדהמים נחפזו לבוא , ואז סיפר להם הקצין הגרמני כי תפש שני פושעים יהודים ב כפרם, והזהירם לב ל יושיטו ליהודים עזרה : לא במזון, לא בבגדים ו גם ש לא ייתנו להם מחסה. "היהודים הם הגורם למלחמה הקשה שאנו נ לחמים ," אמר, והסתכל בשנינו בעיניים מזרות איבה. שומו שמיים! אנחנו, איצ'ה ואני , שני עלובי נפש וגוף, מזי רעב , קרועים ומאיץ בהם להגביר את מהירותם . מזלנו שרחמ יה ם של הסוסים עמד ל ו נו, ועל אף הצלפות השוט הרבות
דוהרים
, ונם דרב ו
התאימו
ובלויים , הננו הפושעים שבגללם פרצה מלחמת העולם, בגללנו סובל כל העולם
גיחכתי לעצמי במרירות: איזה עיוות של הצדק, לטפול עלינו האשמות כל
כולו.
כך כבדות.
Made with FlippingBook flipbook maker