קשר עין - גליון 234 - דצמבר 2013

את הרשות המקומית ויפקח על אפקטיביות. כחלק מתפקידיו עליו להגדיר שני תחומים לפחות: דמות הבוגר; חזון חינוכי מעורר השראה. עד כה לא השכיל משרד החינוך להגדיר חזון ומדיניות בתחומים אלה, בעוד חלק מהרשויות המקומיות עשו זאת, בהתאם לתפישתן. לצורך הגדרת התחומים ניתן לקבל השראה מתיקון לסעיף 2 בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג (3591), בנושא מטרות החינוך הממלכתי, שהתקבל בכנסת בתאריך ט"ז באדר א' ה'תש"ס (0002.2.22). 11 המטרות המופיעות בתיקון יכולות לשמש בסיס לדמות החינוך ולחזון חינוכי. דמות הבוגר והחזון היישובי עשויים לשמש בסיס לגישה, לתפישה ולכלים שייבחרו ליישום. האחריות החינוכית שעל הרשות המקומית לקבל עליה (בלא תלות במנדט משרדי הממשלה השונים) קנה, ִ היא אחריות חינוכית כוללת לתושב מלידה ועד לז ובנושא החינוך - מלידה עד לגיל 03. נעד הגילים 01 - 03 אינו מקרי: ִ הרציונל של מ גיל 01 – שכן, גיל ההתבגרות חל, הלכה למעשה, מגיל זה, ויש האומרים כי עוד לפניו; עד גיל 03 – שכן, בעידן המורטוריום, הלימוד באקדמיה שהפך לנחלת הכלל, הנישואים המאוחרים ועזיבת בית ההורים בגיל מאוחר, יחסית, למה שידענו קודם לכן - גיל 81, שסימל את "היציאה מהבית", אינו רלוונטי עוד. על משרד החינוך ועל הרשות המקומית גם יחד לעסוק בפדגוגיה עדכנית, שתביא לידי ביטוי את תכנון התכנים והתכניות כבר מגיל צעיר ככל האפשר, וקרוב ללידה, ועד לסיום התיכון. בכלל זה ניתן לציין בתמצית: • לימוד בין תחומי ורב תחומי סביב נושאי עניין ותוכן, ופחות ופחות סביב נושאים הנלמדים במנותק, על ידי "מורים מקצועיים". • לימוד רב גילי (למשל: כיתות תלת גיליות - כיתה של בני 6 - 9 שנים, כיתה של בני 9 - 21 שנים וכן הלאה...). • בחירה מרובה (של תכנים, של נושאים, של תחומי עבודה - ביחידים ובצוותים, בכיתה ובסביבה, של דרכי הערכה ועוד). • תיאום תכנים ותכניות לאורך כל הרצף, לרבות סל תרבות וטיולים, כולל בתנועות הנוער ובארגוני הנוער, וקישורם לנושאים הנלמדים. • תכנית למידה אישית התואמת את הקצב הטבעי של הילד ותחומי התעניינותו (במקביל לעמידה בדרישות משרד החינוך על פי תכנית מובנית).   • הנחלת "ארבע שפות" (שפת אם; שפה נוספת אחת לפחות מגיל צעיר, ככל האפשר; מתמטיקה; ומדעים), תרבויות (שפה כמכלול המדגישה את התרבות במובנה הרחב) והקפדה על איכות ועל מצוינות. זאת מתוך הדגשת השורשים והמסורות, ההיסטוריה וההווה של קבוצת הרוב, אך לא פחות מכך – של קבוצות המיעוט. • הסביבה הלימודית: הכיתה מאורגנת בדרך שמאפשרת עבודה

קשר מאמר 33

עצמאית. החומרים ועזרי הלימוד זמינים ונגישים. כל מקום וכל זמן יכולים להיות מרחב למידה. • שילוב, ככל האפשר, של בני נוער, המשתייכים למסגרות של תנועות נוער וארגוני הנוער ומועצות תלמידים, בפעילות בתוך בית הספר, מתוך ליווי והדרכה - אם כעוזרי מורים ואם בהפסקות פעילות, בהדרכות בטיולים, בשיעורי חברה, בחינוך ערכי – כמו בדוגמאות המייצגות שלהלן: הוראה – סיוע במקצועות הלימוד השונים להעלאת ההישגים הלימודיים. העשרה – פעילויות העשרה בנושאים שונים. אקלים חינוכי-חברתי – יצירת אקלים מיטבי, כגון: סיוע בהפעלת פינות התרגעות. תהליכי גישור. חונכות אישית, לרבות בחינוך ה"מיוחד". פעילות במסגרות חוץ בית ספריות. הפעלת מדריכי תנועות הנוער במערך הפורמלי - החל בהפסקות פעילות וכלה בחונכות אישית לתלמידים ולקהילה. כדי להבטיח צינורות תקשורת פתוחים, קבלת אחריות והפריה הדדית, מוצע לקיים ברשות המקומית שגרת עבודה סביב "שולחנות עגולים" של כל העוסקים בבני נוער (למשל, משרדי הממשלה הרלוונטיים-רשות- קהילה; המוסד החינוכי-הורים-קהילה-תלמידים) וליצור שני רצפים (לפחות): חינוכי-ערכי וטיפולי. גישה חינוכית מקפת עשויה לזכות בתמיכה גורפת מצד ראשי הרשויות (המשמשים "ראש רשות החינוך המקומית" על פי חוק: פקודת החינוך [נוסח חדש 8791]) ומנהלי אגפי החינוך, להוסיף נופך משמעותי לעשייה החינוכית ביישוב, ולאפשר קידום משמעותי ביותר של מה שנקרא בעבר, בטעות, "החינוך הבלתי פורמלי". דבר זה, כשלעצמו, עשוי להביא לתפישת החינוך הבלתי פורמלי כחלק אינטגרלי מהמרקם החינוכי. ואז הנוער, ואנו כולנו, נשירה שיר!

על משרד החינוך ועל הרשות המקומית גם יחד לעסוק בפדגוגיה עדכנית שתביא לידי ביטוי את תכנון התכנים והתכניות מגיל צעיר, וקרוב ללידה, ועד לסיום התיכון