פתח תקווה 24.3.23

תרבות

/ ליעד ורבר / צילומים: שרית חביב /

/ ג וף-נפש /

הצילומים של שרית חביב

שרית חביב. "לא רציתי לרגע ליפול לקלישאת 'החולה', היה חשוב לי להיראות במיטבי"

הצילום הוא תרופת פלא

ת � במהלך ה העיסוק באמנות מודדות עם מחלת הסרטן הוא לא פחות ממציל חיים. תהליך הטיפולים מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וייאוש. הצל ת מת והאמנית שרית חביב, המתמודדת עם המחלה מזה חמש שנים, מספרת שהיצירה הפכה לחלק בלתי נפרד מחייה ומהווה חלק משמעותי מתהליך ההתמודדות וההחלמה שלה. עשרות צילומים עצמיים, חושפניים ואמיצים שצילמה במיטתה בבית החולים, מתעדים רגעי קושי וכאב לצד רגעי תקווה ואמונה. כעת, הצילומים האמיצים מוצגים בתערוכה. חביב מתגוררת במרכז תל אביב עם שני . 16 ילדיה, התאומים עומר וליה בני ה חביב היא צלמת רגשית, משוררת ומנחת סדנאות לצילום וכתיבה. היא נולדה בבני ר � שנה למשפחה דתית מסו 50 ברק לפני תית ועד כיתה ה' למדה בחינוך דתי. "בבית הספר הדתי הרגשתי שאני במ ת סגרת חונקת, הרגשתי כמו עוף מוזר בין התלמידות. למזלי בכיתה ה' עברנו עם המ ת שפחה לגבעתיים. קיצוניות המעבר מעיר דתית לחילונית היממה אותי, אבל פתאום הרגשתי יותר שייכת. העולם החילוני דיבר אלי הרבה יותר", היא מספרת. "אחיי הם רואי חשבון, אימי מנהלת חש ת בונות ואבי עובד בתעשייה וניהול, ואני? אני בכלל אמנית. הייתי שונה בנוף המ ת שפחתי והוריי לא התייחסו ברצינות לנ ת טייה שלי לאמנות. הייתי צריכה לשכנע את עצמי שאוכל להתעלם מהפן היצירתי ולהתמקד בתחום ריאלי בשביל להשתלב בחברה". להשתלב בחברה, ללכת בתלם אחרי שחרורה מהצבא, ולמרות רצו ת נה לעסוק באמנות, חביב הקשיבה לעצות

חצובה בבית החולים עולמה של חביב חרב עליה ברגע אחד, כשקיבלה בשורה ששינתה את חייה. "לפני חמש שנים חליתי בלוקמיה. היו לי שתפי דם כחולים על העור ובן זוגי דאז המליץ לי לבדוק את זה. עשיתי בדיקת דם פשוטה ושכחתי ממנה בכלל. אחרי מספר שבועות הלכתי לרופאה לקבל מרשם לאיזו תרופה, והיא אמרה לי, 'רגע, אני חושבת שיש בעיה בבדיקות'. מאותו רגע עברתי מבדיקה לב ת דיקה ומבית חולים לבית חולים. כיוון שה ת רגשתי מעולה, לא הבנתי את מהות הבעיה ובטח שלא חשבתי שזה סרטן. עד שרופא אחד הכריע: 'יש לך לוקמיה לימפוציטית כרונית'. נכנסתי לשוק. התחלתי טיפו ת לי כימו והייתי מאושפזת קרוב לחודשיים בבית החולים. העמדתי מולי חצובה וציל ת מתי את עצמי, את הרופאים ואת האחיות. יש לי בגדים מטורפים בארון וגם אקססוריז כי אני חלק מקהילת הברנינגמן ופקדתי את המדבר בכל אירוע של הקהילה. בטי ת פולים רציתי להרגיש חופשייה כמו שאני בפסטיבל במדבר. אז שלחתי את אמא שלי להביא לבית החולים מזוודה מלאה בבגדים וכל יום לבשתי שמלה יותר יפה ומשוגעת מהשנייה, התאפרתי וסידרתי את השיער. לא רציתי לרגע ליפול לקלישאת 'החולה', היה חשוב לי לבטא את עצמי ולהיראות במיטבי, גם אם בתוך תוכי פחדתי מהמ ת ציאות". את עבודותיה הציגה חביב בגלריה "החלל" בתל אביב בתערוכה בשם "אינ ת טימיות", שהציעה פרשנויות למילה דרך יצירות שונות. "העבודות שלי מדברות על התמודדות עם כאב וסבל, ועל הבחירה לראות את היופי ואת האמת למרות הק ת שיים. המסר שלי הוא שהחשיפה מסייעת לריפוי. הפגיעות נוגעת ומאפשרת להיחשף, וזהו, בעיניי, תהליך הריפוי החזק מכולם".

שרית חביב מתל אביב הייתה נחושה להיות חולת סרטן מאוד לא שגרתית: במהלך אשפוזה היא התלבשה בבגדים הכי משוגעים, החליפה איפור ותסרוקות ולא הפסיקה לצלם את עצמה ‰ "הפגיעות נוגעת ומאפשרת להיחשף, וזהו תהליך הריפוי החזק מכולם"

המשפחה ולמדה משפטים. בהמשך עבדה כיועצת משפטית מצליחה של חברת ניהול והשקעות. היא הרוויחה יפה אך סבלה. את , אז 30 הקריירה הזו הצליחה לשמר עד גיל החליטה שהיא לא יכולה יותר להסתיר את מי שהיא באמת - אמנית יוצרת. היא החלה ללמוד עיצוב 2000 בשנת פנים, ורק אז הרגישה שהביטוי האמנותי יוצא. "הבתים שעיצבתי היו נורא לא קו ת נבנציונליים. גם הבית שלי הוא יוצא דופן. צבעתי את הקירות שלי בצבעי צהוב, פו ת קסיה וטורקיז. שילבתי את אהבתי לעיצוב עם כתיבה והתחלתי להעביר סדנאות כתי ת התחלתי ללמוד 'צילום מן 2015 בה. בחורף הלב' במסגרת "נשים מצלמות", לימודי צילום המשלבים עבודת רגש, נפש וביטוי אישי אמנותי. בסופם נחשפתי לפורטרטים עצמיים עוצמתיים של הצלמת פרנצ'סקה וו'דמן, שהדהימו אותי וגרמו לי להתחיל לא צילמתי ולא 45 לצלם את עצמי. עד גיל הצטלמתי. הייתי מובכת וביישנית". מאישה שלא הצטלמה בכלל ועד הצגת תערוכה שכולה מוקדשת לך ולגופך, עברת תהליך קיצוני. "בקורונה היתה לי תקופה של חודש לבד

בבית כי הילדים היו אצל אביהם. ואז הת ת חלתי לצלם את עצמי במיטה בבית, בסלון, במטבח. המצלמה הפכה לחלק ממני וכל יום צילמתי את עצמי בפוזיציה אחרת. בסוף ל � הצגתי בג 2020- נולדה מזה תערוכה. ב ריה של דליה ארמוני את הפרויקט האוטו ת ביוגרפי שנולד בימי הסגר של הקורונה וקראתי לו "מיטת אהבה". נדהמתי לראות איך החשיפה שלי עודדה נשים רבות להיפתח ולספר על חייהן ועל סודותיהן".

"יש לי בגדים מטורפים בארון כי אני חלק מקהילת הברנינגמן. בטיפולים רציתי להרגיש חופשייה כמו בפסטיבל במדבר. הייתה לי מזוודה מלאה בבגדים וכל יום לבשתי שמלה יותר יפה ומשוגעת מהשנייה, התאפרתי וסידרתי את השיער"

44

24.3.2023 ˆ ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו