כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - אוגוסט 2019 - גיליון 266

"פבארוטי"

במאי: רון הווארד

שחקנים: לוצ'אנו פבארוטי וכל האנשים בחייו

סרט

מלכה מהולל מאת: 

לוצ'אנו פבארוטי היה זמר אופרה ענק, אך לא משום כך הוא נכנס להיכל התהילה של הזיכרון העולמי. הסיבה האמיתית לכך היא העובדה שהוא גייס את מתת האל שקיבל והשכיל לפתח – קול מדהים ושמיעה אבסולוטית – על מנת להנגיש את השירה האופראית לעולם כולו. אין היום כמעט אדם אחד שלא שמע לפחות פעם אחת

בחייו את פבארוטי שר יחד עם חבריו הטנורים דומינגו וקרראס את 'נסום דורמה' של פוצ'יני או את השיר הנפוליטני 'או סולה מיו'. , הופיעו השלושה בפעם הראשונה במרחצאות קראקלה בהופעה שהביאה לשלושתם 1990 ביולי 7- בערב שלפני גמר המונדיאל ברומא, ב הכרה ופרסום עולמי ברמה שאיש לפניהם מעולם האופרה לא זכה להם מעולם. ההופעה הזאת הייתה אות הפתיחה לחציית הקווים, של פבארוטי בעיקר, מעולם האופרה לעולם המוסיקה הרחב. איש ססגוני, הצלחה פנומנאלית, חיוך שלא מש מפניו, כישרון נדיר וצניעות – את התכונות האלה הצליח רון הווארד, הבמאי האמריקאי לתפוס בסרט תיעודי נפלא שעשה על האיש והאגדה. פבארוטי נולד בעיר מודנה לאב אופה וזמר טנור במקהלת הכנסייה המקומית ולאם עובדת במפעל סיגריות. בילדותו הרבה להקשיב לתקליטי אביו, אך למד הוראה בעצתאימו, מקצוע שאפשר לו לממן לימודי מוסיקה. ההצלחה הגדולה שלו הגיעה כשג'ואן סאתרלנד הזמינה אותו להופיע עימה בסיבוב הופעות גדול. קולו ואישיותו כבשו באחת את הקהל. תמונתו כשהוא מופיע עם המטפחת הלבנה קשורה לאצבע ידו השמאלית הפכה להיות סימן ההיכר שלו. בהמשך הקדיש עצמו לפעילות צדקה ענפה שאותה מימש בביתו במודנה תחת הכותרת "פבארוטי וחברים", כשהצליח לשכנע זמרים מהשורה הראשונה להופיע עימו למטרות צדקה. הסרט אורך שעתיים ומביא קטעים מופלאים מהופעותיו, אך הוא מעניין גם בשל סיפורו האישי והמשפחתי וגם בשל הצלחה, אולי מסרטן הלבלב. 72 חלקית, של הווארד להביא לידי ביטוי את הסתירות באישיותו רבת הגוונים של הזמר הענק שנפטר בן Mehulal2@netvision.net.il שווה לחפש היכן מוצג הסרט ולרוץ לראותו.

/ קריסטין הרמל "כשניפגש שנית" יהודית הלפר מאת: 

ספר

אמילי אמרסון, עיתונאית אמריקנית רווקה בשנות השלושים לחייה, כותבת טור אישי באחד העיתונים ובו היא מספרת על סבתה האהובה מרגרט, שנפטרה כמה חודשים קודם לכן. יום אחד היא מקבלת למערכת העיתון בו עבדה עד לאחרונה משלוח תמוה מגלריה לאומנות במינכן ובו ציור של אישה, המזכירה לה את סבתה קראתי את הטור שלך, ואת המנוחה, על רקע מטע שנראה כמו שדה תירס. לציור צורף פתק: . טועה: סבא שלך מעולם לא חדל לאהוב אותה. מרגרט הייתה אהבת חייו כשהיא משוכנעת שאכן סבתה היא מושא הציור, היא מחליטה לצאת למסע לגילוי עברה המשפחתי שרב הנסתר בו על הגלוי. היא מצרפת למסע את אביה, בנה של סבתה מרגרט, עימו הייתה בקשר רופף עד עתה. בסיפור משולב סיפורו של מחנה השבויים הגרמניים בפלורידה בתקופת מלחמת העולם השנייה, מחנה שלא היה ידוע או לפחות היה פחות מוכר לציבור האמריקני. עדויות לקיומו נמצאות בשני מוזיאונים בארצות הברית, והסופרת נעזרה בצוותיהם. הספר נע בין סיפורו של מחנה השבויים, בו פגשה סבתה את אהובה, שבוי גרמני, שבהמשך התברר שהוא סבה של אמילי, לבין תיאור מסעה בגרמניה ובארצות הברית. תוך כדי הסיפור מתוארת מסכת חייה הקשה, נטישת אביה, אובדן אימה בגיל צעיר בתאונת דרכים והחלטתה להיפרד מבן זוגה בתיכון, אותו לא חדלה לאהוב, בגין סיבה שאז נראתה לה מוצדקת. בפני הקורא נפרש סיפורה של משפחה, שהיחסים הרעועים בין מרכיביה מבוססים על סודות והסתרות. כשמתגלים הסודות, זה אמנם מאוחר מדי מכדי לשנות את העבר, אך עדיין גילויים מסב לגיבורי הסיפור תחושה של תיקון כלשהו. הספר כתוב בכישרון רב, האופייני לסופרת, הקורא נמצא במתח עד הסוף הרצוף הפתעות. מומלץ בחום! Yehudit_helfer@walla.co.il

11

08/2019 - 266 רעננה