כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - אוגוסט 2019 - גיליון 266

זכרונות אבודים והתחלות חדשות "כשהיינו ילדים", כך פותח את סיפורו שלמה ליברמן, יליד שבדיה ותושב רעננה, "אהבנו אביבה קניג מאת: 

את הוריי משבדיה לבוא לבקר אותנו, לראות את הנכדים ולהכיר את ביתנו החדש. לא ידעתי ששייקה, המורה לגמרא, הזמין גם הוא את הוריו מתל-אביב לבוא לרעננה ליום כיפור כדי לשמוע את תפילתו, כי שייקה היה גם החזן". ומה קרה אז?

אחי יאן ואני, להסתכל באלבום המשפחתי. לא היו בו הרבה תמונות ורובן כמובן היו בשחור לבן שהצהיבו בשל פגעי הזמן. הורינו, שורדי שואה, לא יכלו מן הסתם להנציח תמונות רבות, כך שרוב התמונות נשלחו אליהם על ידי קרובי משפחה ששרדו. התמונות האלה לקחו אותנו, הילדים, לתקופות חשוכות ומסקרנות". מסקרנות? "בדיוק כך", מספר ליברמן עדיין בהתרגשות, "יום אחד ראינו באחד האלבומים תמונה מטושטשת של אישה המחזיקה תינוק. לא היה שום כיתוב לצד התמונה, לא שם ולא תאריך, ואנחנו חשבנו לתומנו שמדובר בקרובי משפחה. אבל הסקרנות גברה ותהינו מיהי האישה? יאן ואני לא ידענו אם מדובר בתינוק או בתינוקת ומעולם לא שאלנו את הורינו כי ידענו שלא שואלים שאלות הקשורות לשואה וממילא תהא התשובה: "רק מי שהיה שם יכול להבין"'. היכן גדלתם? "גדלנו בעיר קטנה בדרום שבדיה בשם בורס, לא הרחק מגוטנברג", מספר ליברמן, "הרבה שורדי שואה עברו בעירנו, חלקם, כמאה משפחות, נשארו לגור שם, כולם היו שורדי שואה ורובם דיברו יידיש. רק בקהילה יכלו הורינו לשפוך את ליבם אחד עם השני על מה שעברו, אבל הם עשו זאת ביידיש כדי שאנחנו הילדים לא נבין. במשך הזמן התחלנו להבין כמה מילים ביידיש וליקטנו כמה מילים מתוך השיחות. הייתי מזועזע ממה ששמעתי. התחלתי לקרוא ספרים על המלחמה, על האנטישמיות ועל מחנות ההשמדה. הספרים השפיעו עלי מאוד אך עדיין לא העזתי לשאול את הוריי על עברם". מאין הגיעו הוריך? "אבא, וולף ליברמן, הגיע מלודז', ואמא, גלה גרינר אורבך הגיעה מסנוק שבין קרקוב לקטוביץ. בשבדיה נולד יאן נולדתי אני. עליתי לארץ, לרעננה, בשנת 1948 ובשנת כשאני כבר מהנדס אלקטרוניקה ונשוי לדורית ז"ל 1978 ואב לילדים קטנים". ומה גילית ברעננה? "ברעננה והתחברתי לקהילה שנהגה להתפלל בבניין הרבנות ברחוב קלאוזנר. שם מצאנו את מקומנו. בין חברי הקהילה היה אדם צעיר שאחרי התפילה היה נוהג להעביר שיעור בגמרא. לימים למדתי שקוראים לו שייקה אורבך. כשהגיעו הימים הנוראים, ראש השנה ויום כיפור, הזמנתי

כריכת הספר

"ערב יום כיפור אנו ממהרים לתפילת "כל נדרי" בחיל ורעדה. בית הכנסת מלא מפה לפה וכולם כבר דרוכים לפתיחת ארון הקודש. שייקה החזן מתחיל בתפילת 'כָּל נִדְרֵי. וֶאֱסָרֵי. וּשְׁבוּעֵי. וַחֲרָמֵי'. אני מסתכל כה וכה ונבהל לראות שאבא שישב לידי נעלם. לרגע חששתי לו, אבל אז אני מביט החוצה ורואה אותו נופל בזרועותיו של של אבא של שייקה ושניהם בוכים וצוחקים ומתחבקים לסירוגין. יצאתי לבדוק על מה המהומה ואבא מצביע על האיש ואומר: 'זה האיש, האיש הזה הוא גיסי שנה'". 35 יצחק אורבך. לא ראיתי אותו ואיך הגבת? "רעדתי כולי ולא יכולתי לדבר", מספר ליברמן, "'זה גיסך? לא ידעתי שהיית נשוי לאישה אחרת מלבד אימי. רק מאוחר יותר, כשהיינו שנינו לבדנו, הוא סיפר לי את הסוד שליווה אותי ואת אחי כל חיינו. הוא סיפר שהיה ללובה, אחותו של יצחק אורבך. הם 1941 נשוי בשנת נישאו בגטו מתוך מחשבה שהמלחמה תסתיים בקרוב. ילדה לובה בת בשם רבקי מינדל, ובשם חיבה 1942 בשנת מילוטקה. לובה ומילוטקה נשלחו לאושוויץ-בירקנאו. כשחקרתי אותו מדוע לא סיפר לנו שהייתה לנו חצי אחות הוא ענה בכנות: 'לא רציתי שאימא תכעס'. הגילוי המסעיר גרם לליברמן להיכנסאל תוך נבכי משפחתו וכשפרש מעבודתו כמהנדס אלקטרוניקה ב"מוטורולה" הלך ללמוד אנגלית לתואר שני באוניברסיטת 'בר-אילן והפך למתרגם משבדית לאנגלית. הוא גם כתב ספר על בני משפחתו שנכחדו בשואה, ספר לו קרא "זיכרונות אבודים והתחלות חדשות". הספר נכתב באנגלית ונשלח למוזיאון השואה בלוס- אנג'לס. לצערו של ליברמן, אביו נפטר לפני שזכה לראות את הספר. לאחר הגילוי הוא שלח את בנו לחפש בשבדיה ניצולים נוספים מהמשפחה, אך אלה לא נמצאו. Kenig1@bezeqint.net

8

08/2019 - 266 רעננה