כוכב הצפון גיליון 2416

הצפון דעות

כמו בשתי מערכות הבחירות הקודמות נמשיך ללכת כמו עדר, נמלא את חובתנו אנשים, שיחגגו, ינסו 120- האזרחית ונבחר ב להגיע להסכמות, ובסוף יסכימו על דבר אחד- לא הגענו להסכמות ונלך שוב לקלפי. לא אני. אני כבר הבנתי את העניין וממש לא מתחבר אליו. עד מתי? אתה מסיים ביקור בצפון, עולה על בדרך למרכז הארץ, עוצר בתחנת 6 כביש הדלק הנמצאת על הדרך הראשית מיד אחרי מחלף באקה אל גרבייה, נכנס לתאי השירותים במקום ושואל את עצמך: עד מתי ימשיכו תאי השירותים בתחנה הזו להיות המסריחים ביותר בציר שבין הצפון לדרום? גובים שם במזנונים מחירים שמזכירים יותר את הדוכנים בפסטיגל ובגן החיות התנ"כי ולא חושבים להשקיע ולו מעט

איבדו את הבושה שחר שחר רחוק קרוב -

חברי הכנסת. ובכל זאת, אעיר רק שהם כולם, ממש כולם, איבדו ככל הנראה את הבושה. במשך קרוב לשנה הכנסת לא ממש ממלאת אחר יעודה האמיתי, במשך קרוב לשנה אנחנו חיים במדינה שהפקקים בה אינם רק נחלת הכבישים, ולא קם ולו אחד, עד כמה שידוע לי, שהסתכל לעצמו במראה ואמר - אני לא באמת עובד וממלא את שליחותי, או אולי כדוגמא אישית, יוותר על חלק משכרו. ואם לא די בכך, הגדילו ועשו חברי הכנסת ומצאו את הדרך לאשר לעצמם את הגדלת תקציב המפלגות. לא תקציב הבריאות, לא תקציב החינוך ולא הרווחה, תקציב מימון הבחירות והמפלגות. ואנחנו,

נתוני הלשכה לסטטיסטיקה שפורסמו השבוע הציבו לחברה הישראלית את המראה האמיתית מול הפרצוף. הנתונים חשפו פעם נוספת את הפער העצום ההולך ומתרחב בין המרכז לבין הפריפריה, ולאו דווקא הפריפריה הגיאוגרפית אלא, ובעיקר, החברתית. כשהנתונים, הנכונים אמנם אבל מה כבר יכול להשתפר 2018 לשנת במדינה שבה העדר דוהר באין מפריע לשום מקום וללא מנהיג כבר למעלה משנה, כשנתונים אלו מצביעים על כך שעשרות אלפי משפחות במדינת ישראל ממשיכות להישען בעיקר על קצבאות ותמיכות עמותות - אין לי מה לומר על

בהיגיינה לטובת הבאים למקום. איבדו את הבושה. כבר אמרנו?

בימים ההם בזמן הזה

היו ויהיו כמו האויר לנשימה: בתחילה הם ש י מש ו א ת כרית הזיפזיף. אחר כך השיטו בהם מטילים ו " מב ר י א י ם " מטבריה. בימי החורף כשדרכי העפר הוצפו ה ם ש י מש ו ל ה ו ב ל ת אספקה ושיווק

בנה צוות מסגריית 70 - בתחילת שנות ה עין גב - עוזי קרן, מאיר קוצינסקי וראובן שפיצר את 'החנוכייה הגדולה' המשמשת מאז את הקיבוץ בכל חג להדלקת הנרות מהיום הראשון ועד האחרון בו מוארת כל החנוכייה וכל הקיבוץ שר ומנגן סביבה שירי חג. החנוכייה נבנתה בצורת סירה, כיאה לקיבוץ של דייגים וספנים. לבנייה השתמשו בחומרים ממוחזרים של קווי השקיה ודיסקים ממחרשה ישנה, צינורות ועוד. השנה הועברה למיקום קבע חדש, שעיצב צוות הנוי בקיבוץ, צמוד לגינת השכונות. עוזי קרן החליט לשפץ את החנוכייה, ובסיועו של שלומי מיכאלי, ניקו, סידרו וצבעו את החנוכייה ואף הוסיפו עוד מוטיבים ממוחזרים של ספינות: פרופלור וחלונות באחד החלונות נרשם סיפורה הימי המיוחד של עין גב: "הספינות בעין גב

ספינות הדייג לסורים שמנגד את גבולות הריבונות הישראלי. הספינות הם גשר לעולם, מביאות צליינים ותיירים לשבילי הקיבוץ ולסעודת דגים במסעדה והדייגים ממשיכים להשליך את רשתם למעמקי הכנרת".

התוצרת החקלאית. בעת המאורעות העבירו בהם מעפילים ונשק מסוריה. בימי המלחמה השיטו בהם את הילדים למקום מקלט, הביאו אספקה ליישוב הנצור והפליגו עם הלוחמים אלי קרב. בעת היות הקיבוץ בשטח המפורז, אותתו

2416 | 27.12.19 | כ״ט כסלו תש״פ | כוכב הצפון | 40