כוכב הצפון גיליון כיפור וסוכות 2406

ממלכת החיות | 2019 חשבון נפש

גורים באתר בניה

נמצא להם בית. "בחורף שעבר עברתי התמוטטות פיזית", היא מספרת, אלו היו רגעי קריסה. פעם ראשונה שמצאתי את עצמי מסרבת לפניות של אנשים בנוגע לחתולים. לא מעט אנשים גילו חוסר רגישות: "את לא עוזרת – שיישארו למות". היא שתקה, "כמה הקרבה צריך אדם לתת בחייו, כדי שברגע אחד של חולשה ישכחו לו את כל הטוב שעשה למען, את כל המאמצים, הכספים והסחיטה הרגשית?". אין לנו באמת תשובה, אכן חוסר רגישות. "אני אומרת לעצמי שאני לא יכולה להציל את העולם", אבל לרוב אני נוטלת על כתפיי עוד ועוד גורים, מחשש שלא ישרדו בחוץ. לצערי יש מספר קטן של אנשים בטבריה שמניקים ומצילים גורי חתולים, היא אומרת, אבל יש, כן יש אנשים טובים באמצע הדרך. אין אפשרות באמת לטפל בכל המקרים ללא שיתופי פעולה של עמותות ואנשים טובים באמצע הדרך. אימוץ זה ברור, אבל מה זה אומנה? "מהי אומנה?, אתם שואלים?" – אומנה היא תחילתה של הדרך להצלת חייו של בעל חיים. כאשר ישנה משפחה אומנת שתארח את בעל החיים, היא נותנת לו סיכוי לחיות בבית מאמץ. הפעולות הנדרשות כדי למצוא בית מאמץ ראוי ואחראי כרוכות בזמן והוצאות כספיות. משפחות אומנה מקבלות תגמול עבור מעשיהן, לכן ליטל ממנת את ההוצאות הנדרשות.

מבחינתה מאכילי חתולי הרחוב הם ניצוץ של אור בחושך. "אלו הם אנשים עם לב ענק", היא מספרת. "הם מבינים שהחתולים שניזונים משאריות של בני האדם, הרבה מאוד פעמים נפגעים מהם: פחית שימורים היא מקור להסתבכות בתוכה וחתכים, כך גם שקיות חטיפים וצנצנות מזון". "גורים קטנים, רזים כחושים, מקוררים, חולים ופצועים מסתובבים בינינו", היא אומרת, "לעיתים הם נדרסים על הכביש ונותרים זמן רב מוטלי קרביים, כשגופתם נדרסת פעם אחר פעם, כאילו לחייהם לא היה שום ערך". ליטל אוספת את הגוויות, היא קוברת אותן. "לפחות במותם", היא אומרת, "שלא יהיו ללעג ובוז". מספר הפניות המגיעות אל ליטל בחודש מגיע למאות. בתקופות ההמלטות ההמוניות מגיעים לידיה עשרות גורים יונקים. טיפולי ההנקה בגורים כוללים הנקה כל מספר שעות ולכן מצריכים גם קימת לילה וגם עשיית צרכים דורשת סיוע (גורים לא מסוגלים לבד). כדי שיוותרו בחיים דרושות לעיתים נורות חימום והמון בטחון ואהבה. כל אלו מעניקה ליטל באהבה רבה. הדילמה האמיתית מגיעה כשהם גמולים. אין כל אפשרות להחזירם לרחוב, כי הם לא מכירים אותו ואינם מורגלים לתנאים בו. אם ישוחררו לרחוב, רובם לא ישרדו וכל המאמץ היה לשווא. הם זקוקים לבית מאמץ, אך גם בית כזה לא תמיד בנמצא. ככה, מעת לעת, הגיעה ליטל לבית עמוס לעייפה בחתולים שלא מאות פניות בחודש ומספרים שלא נתפסים

ג'סי -היתה תחת חסותינו. אומצה

באמת, בואו נדבר במספרים. בכל שנה כלבים תמימים, שכל פשעם 100,000 מורדמים הוא שנולדו בעולם הזה, בו אין להם מקום. הכל מתחיל ונגמר בנו, בני האדם. כלבים אינם מסורסים, כלבות אינן מעוקרות, הבעלים משחררים את הכלבים לטייל חופשי והדבר גורם להתרבות בלתי נשלטת. אנשים לא ממש יודעים מה לעשות עם הגורים, אז רובם מחלקים אותם. חלק גדול מהנמסרים ימצאו עצמם ברחוב, כי האמת היא שלא כל אדם שלוקח אליו כלב מבין את האחריות, את המשמעות או בעל הידע הנדרש לגידול. הכלבים נזרקים וננטשים באכזריות ושוב – מתרבים וחוזר חלילה. דמיינו שקיות שחורות שבתוכן כלבים – אלו 100,000 הם רק המומתים, לא אלו שנדרסים, נפצעים, עוברים התעללויות ועוד. בנוסף דמיינו עשרות כלפי כלבים משוטטים, אלפי כלבים ששוהים בהסגר או אצל עמותות, פעילים ומשפחות אומנה. ליטל מסבירה שאי אפשר להתעלם גם מכך שחלק גדול מהם חולים, פצועים, דרוסים, עברו התעללויות קשות או שרדו קרבות כלבים.

תישארו אדישים או תעשו מעשה? בוהדנא קוראת למי שמעוניין לאמץ

אימוץ? בוא נדבר במספרים

2406 | 8.10.19 | ט׳ תשרי תש״פ | כוכב הצפון | 48