כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - יולי 2019 - גיליון 265

יהודית לוי לאה קליין מאת: 

"אלוהים לקח לי את השמיעה", אומרת לי יהודית כשלחצתי את ידה להכירה. יהודית לוי, תימנייה, גרה בשכונת פרץ. הייתה נשואה ליוסף, שנפטר לפני כעשר שנים. "היו לי ארבעה ילדים" היא אומרת "אחד נהרג בתאונת דרכים... כמה קשה שילד הולך לפני ההורים... כיום יש לי שלושה ילדים, וגם נכדים ונינים". "בואי נשב בחדר בו יש מזגן ושולחן. יהיה לך נוח לכתוב, ואוכל לשבת קרוב אליך כדי לשמוע". ידעתי שאני הולכת לראיין אישה כמעט בת מאה ומתגלה לנגדי אישה בלי אף קמט בפניה, ובמשך השיחה גם התגלתה כבעלת חוש הומור וזיכרון מופלא. את נראית נפלא, אני מחמיאה לה, בת כמה את? "את יודעת, בתימן לא היו תעודות. אני בת תשעים ושמונה". מה סוד מראך? "אני בריאה, תודה לאל. לא לוקחת אף כדור. אולי לפעמים לפעמים משהו לשינה".

סיפור תמונה

ואוכל? "לא אכפת לי מה אני אוכלת, מרק תימני או משהו אחר. אני לא אוכלת שמן, לא מטוגן ולא חריף. אני עדינה באוכל – אוכלת פירות. אני פותחת את המקרר ושואלת את הנשמה - מה את רוצה לאכול"? מתי נישאת, ואיפה? "נישאתי בתימן. חיתנו אותי עוד לפני שהגעתי לגיל שתים-עשרה. ככה זה הלך שם, אפילו לא היה לי עוד מחזור. לבנות לא הסבירו כלום. בנות לא לומדות. בנות הן בשביל לעזור לאמא. הבנים למדו, וגם הסבירו להם איך להתנהג. החתן היה בא בדרכי נועם ואף פעם לא בכוח. תראי על הקיר את תמונת בעלי. היה יפה. בת ארבע-עשרה כבר הייתי בהריון, וכעבור שנה – עוד פעם". מתי ואיך הגעתם לארץ? . ההורים נשארו בתימן. כבר לא נתנו להם לעלות. היה הסגר". 1943 "הגענו בשנת איך הגעתם? "שמונה חודשים רכבנו במדבר על גבי חמורים. הדרך הייתה מאוד קשה; שמונה חודשים של סבל עד שהגענו לעדן". ושם? "שם שיכנו אותנו באוהלים שעשויים ממחצלת, כמה משפחות באוהל אחד. הסתובבה בינינו רופאה שדיברה אנגלית, ולא הבנו אף מילה. האחיות היו כושיות אכזריות ביותר. שני הילדים הקטנים שלי קיבלו טיפות בפה ונפטרו. אני אומרת לך שזה היה רעל. אני זוכרת אפילו את היום שהם נפטרו. זה היה יום שלישי. גילחו אותנו למען הניקיון, וגילחו גם את הזקן של הגברים. לרבנים שלא נתנו לגלח את זקנם מרחו משחה. הזקן נשר וגם קיבלו פצעים. הרבה אנשים נפטרו, כי היו צמאים ושתו ממי הבריכות שהיו מהולים בכלור. כשלא הסכמנו לקבל תרופה, קיבלנו סטירה. קיבלנו מכות כי לא התרחצנו – התביישנו להוריד בגדים. את חושבת שלנו לא הייתה שואה? זאת הייתה השואה שלנו". ואחרי התקופה הזאת? יום באוניה לארץ, כי הייתה צריכה להוריד סחורה בסודן". 16 "העבירו את מי שבריא לאוניה. היינו לאן הגעתם בארץ? "הגענו לעתלית. גרנו באוהלים. ישנו סוף סוף על מיטות ולא על האדמה. אחרי חודש בעתלית הגענו לרמת השרון, שם היינו כעשרה חודשים באוהלים, ומשם הגענו לשיכון פרץ. קיבלנו חדר, מטבח ושירותים משותפים לכל ארבע משפחות". וממה התפרנסתם? "עבדנו בפרדסים, בחקלאות ובמשק בית. עשינו כביסה אצל הנשים של רעננה. היה קשה. הפיילה של הכביסה הייתה מתחממת על עצים בחוץ ושפשפנו את הכביסה ב'קרש כביסה' ממתכת. עבדתי גם כשהייתי בהריון. עבדנו הרבה, ונהיינו בעלי בתים. בזמן הזה ילדתי ארבעה ילדים". היכן ילדת? "בבית. ילדתי בבית. אני הייתי מיילדת חברה, בכל חבורה הייתה מיילדת חברה. לא ילדנו בבית חולים כי התביישנו מהרופאים הגברים". איזו צניעות ! "אבא של בעלי פעם ראה אותי בתימן מהחלון הולכת ברחוב ומפשילה מעט את השרוול. כשהיינו בארוחת ערב, כעשרה אנשים, בייש אותי לפני כל המשפחה". במה עסק בעלך ברעננה? "בעיקר בענייני דת. היינו מאוד דתיים, הלכנו ברגל למקווה ברחוב רמב"ם ברעננה – מרחק עצום – והיה שם מלוכלך. במשך הזמן החליטו לבנות בשיכון פרץ בית כנסת ומקווה. בהתחלה היה מקווה קטן, שחיממו את המים על פרימוס. עד שבנו מקווה גדול, ואני הייתי הבלנית ארבעים וחמש שנה". למדת עברית? קרוא וכתוב? "למדתי אצל מורה פרטי. לפעמים המורה עושה שגיאות אבל אני לא מתקנת. אני קוראת עלונים. מתפללת הרבה ורואה טלוויזיה. אני אף פעם לא משתעממת. מקשיבה הרבה לערוץ ההרצאות הדתי". יש לך עזרה? "יש לי מטפלת. בחגים, אסתר השכנה היקרה, מזמינה אותי לחגוג אתם ולאכול אתם. טוב לי ברעננה". – בשנת יובל החמישים למדינת ישראל - קיבלת את 1998- קיבלה יהודית את התואר "יקירת רעננה". על הקיר תלויה התעודה ובה כתוב: "ב 1998 בשנת התעודה על התמסרותך ארוכת השנים למען תושבי קריית-שרת ורווחתם, על טיפוח מורשת ישראל ומנהגיה בקרב בני כל הדורות. על עשייתך המבורכת שנות עשייה כבלנית בתי המרחץ בשכונה ובהיותך מופת של צניעות, חריצות ונועם הליכות". 40 – מתוך שליחות ושלא על מנת לקבל פרס. על מפעל חיים ‏ Cleah1@walla.com

3

07/2019 - 265 רעננה

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online