קשר עין ירחון ארגון המורים גליון 243 נובמבר 2014

קשר 23 ראיון

של ערך המימוש האישי של כל אחד, ומההבנה, שככל שאדם יממש את עצמו יותר, כך תהיה חברת המופת שתתפתח פה טובה יותר ואיכותית יותר. ככה אני רואה את הדברים. עדיין, וגם עכשיו, המסר הוא: ציונים ובגרויות, והבגרות היא חזות הכול, ולכל היתר לא נתנו את הדעת, ואם נתנו את הדעת, לא היה זמן. הנושאים הערכיים נורא-נורא חשובים לי ושיהיה ברור: אכפת לי מהציונים, אבל הם התוצאה ולא המטרה. כשאדם רציני, אז הוא רציני גם בנוגע לציונים שלו. רצינות היא רצינות, היא רצינות. בואי נראה מה קרה בשיטה הישנה. כשהייתי תלמיד בתיכון, והגעתי לכיתה י"א והייתי צריך לבחור מגמות, אף פעם לא עשיתי חשבון כמה בונוס אקבל, כדאי לי 5, כדאי לי 4, מה יוביל אותי קדימה. אהבתי משהו - הלכתי ללמוד אותו. נהייתי מנהל בית ספר, ופתאום גיליתי ילדים שבערב מגמות בכיתה ט', לקראת מגמות בכיתה י', שואלים אותך "מה הבונוס?" ופתאום אתה רואה, למשל, שילד שמסוגל ללמוד 5 יחידות מתמטיקה ולהצטיין באמת, עושה חשבון שפה הוא יקבל 58, אבל ב- 4 יחידות הוא יקבל 89 ועוד מיני חישובים. ופתאום אתה רואה שבעצם דווקא השיח על הציונים פגע במצוינות. תמיד אנחנו מדברים על אחוז הזכאות לתעודה, אבל אנחנו לא מדברים על איכות התעודה, ואיכות התעודה זה מה התלמיד

אלא מה שקורה אחריה. זה מה שקורה ברגע שאחרי, מה שאנחנו רגילים לכנות במערכת: דמות הבוגר. השאלות האלה עומדות במרכז סדר יומי. כשהייתי "בחוץ", תמיד חשבתי שהנושא חשוב. עכשיו, כשאני נמצא בפנים, אני מרגיש עוד יותר עד כמה לחזון גדול יש כוח להניע גם מעשים קטנים. לדבר עם אנשים - דווקא מתוך הרעיון של תיקון עולם, ודווקא מתוך הרעיון של חברת מופת, ודווקא מתוך הרעיון שאמנם לכולנו לא נוח בגלל התור לאוטובוס ולכולנו לא נוח בגלל ההתנהגות ברחוב ולכולנו לא נוח בגלל העדר האמון בין הממשלה לאזרחיה ולכולנו לא נוח בנוגע לשיח הערכי, ברמת הסולידריות, ולכן צריך שמערכת החינוך ומי שעומד בראשה יכוונו הכי גבוה שאפשר. הכי גבוה שאפשר זה אומר, שאם פה על האדמה שאת יושבת עליה עכשיו, בלשכה שלי בכנסת, הלכו ר, היתום ֵ ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל והם דיברו פה על הג והאלמנה, זה אומר שאני לא יכול להתעלם מהייעוד המוסרי הזה. זה אומר שאני לא יכול לוותר למערכת החינוך על הצורך להכשיר בוגרים שלא יוכלו לראות עוול. זה בעצם הסיפור. איך מתרגמים חזון למעשה? כדי שזה יקרהאנחנו צריכים להיותמצוינים. כדי שנהיה מצוינים אנחנו צריכים ללמוד טוב. כדי ללמוד טוב צריכים להצטיין בלימודים. הרצון שלי להגיע למיצוי הכישרון של כל אחד ואחד נובע משני צירים: מההבנה

יכול להיות מצב שילד ילמד היסטוריה ולא יתמודד באופן קיומי עם דילמות מוסריות-ערכיות של היום בעקבות כל מה שהוא למד מהעבר?