קשר עין ירחון ארגון המורים גליון 243 נובמבר 2014

שרון רחמים

תני דוגמאות נוספות. רחמים: "עולם התוכן פרוץ לפתע, לכל תלמיד יש סמארטפון ועולם שלם של ידע בכף היד. מצד אחד, המורה כבר אינו בעל הידע הבלעדי, והוא מבקש לזמן בחירה לתלמידיו, ומצד אחר, מצופה ממנו לשלוט בעולמות תוכן חדשים, עולמות אורייניים וטכנולוגיים שלא תמיד הוא בקיא בהם. 'אדמת הידע' היציבה מתערערת לפתע. השינוי אינו רק ברמת התוכן – מיומנויות המאה העשרים ואחת מזמנות עבודה בקבוצות. קבוצה מזמנת לעתים קושי בניהול כיתה, מציפה קשיים חברתיים, ומעוררת מחשבה על הרכב הקבוצה, אופייה ומטרותיה. זאת ועוד, מורה נאלץ להתמודד לעתים עם מספר גדול של קבוצות בכיתה, כשלכל קבוצה נושא משלה וצרכים משלה. אני סבורה שאת כל הנושאים שמרכיבים את הלמידה המשמעותית צריך לפרק לגורמים ולמיומנויות וליצור את ה'איך'. על המורים להבין איך לעבוד בקבוצות, איך לעשות הערכה חלופית, איך לגשת לביצוע מטלת חקר, ובכל אחד מהנושאים האלה צריך שתהיה מתודה מסודרת לעבודה. הואיל וזה לא קיים, המורים מפיגים את העמימות בעצמם ומנסים כוחם בלהבין, כל מורה לפי דרכו, וזהו מהלך שמוביל לבלבול וחוסר ודאות. חשוב לציין כי עבור חלק מהמורים העמימות הזאת דווקא מייצרת חדוות יצירה, אך עבור חלק נכבד זו מעמסה". הדרך הראויה רחמים לא רק מאירה במחקרה את הבעייתיות, אלא גם מספקת מודל מסודר לפתרון. "צריך שבכל שינוי

תחושות הן עניין סובייקטיבי, המשתנה ממורה למורה, ובכל זאת רחמים מבקשת להתמקד בהן: "אני מדגישה את המילה תחושה מכיוון שמשרד החינוך והרשויות דואגים לליווי מקצועי ולהבניית תהליכים ארגוניים ופדגוגיים, אך הדגש הוא על עמדות, על הצורך בשינוי פרדיגמה – וזהו תהליך שלא קורה בן לילה. מורה צריך להבין מדוע יש צורך בשינוי ומה מהותו לפני שיבין מה מצופה ממנו בפועל. ללא התהליך המקדים הזה המורה מבצע את השינוי כמשימה, ולא כשינוי מהותי בדרכי ההוראה והלמידה – ואלו שינויי העומק הנדרשים כדי לבצע רפורמה אמיתית". ומה המצב בשטח היום בהינתן רפורמה/תוכנית חדשה ליישום? רחמים: "מהראיונות עם המורים עולה, שהמורים מבינים את השינוי, אבל לא תמיד עד הסוף, יש בהם שמדברים 'חדש' אבל עושים 'ישן'. לעתים הםמשתפים פעולה עם הלמידה החדשנית ואפילו מתרגשים מכך, אבל כל זה קורה עד שמגיעים לשלב הבגרויות, המיצ"בים, המפמ"רים - ואז הם חוזרים ללמידה המסורתית ולסל המיומנויות הקבוע והמוכר להם ודבקים בנוהל הבחינות וההערכות המוכתבות על ידי משרד החינוך. למורים היום חסרים כלים ומיומנויות וחסר להם תיווך, ולא רק זה, לעתים גם חסרה להם ההבנה הפנימית שאיכות ההוראה והשפעתה השתנו, כמו במקרה של עבודת חקר שיכולה לשרת את התלמיד טוב יותר מלמידה של חומר שהוכתב בכיתה על ידי המורה. ועם זאת חשוב להדגיש שמתקיימת רפורמה בתיכונים, ומהשנה %03 מהציון הסופי לבגרות אמורים להילמד אחרת, ובהערכה חלופית".

רחמים: מהראיונות עם המורים עולה שהמורים מבינים את השינוי אבל לא תמיד עד הסוף, יש בהם שמדברים 'חדש' אבל עושים 'ישן'

35