קשר עין ירחון ארגון המורים גליון 243 נובמבר 2014

שמכניסים למערכת יהיה סדר, ולכן חשוב שתהיינה הגדרות ברורות ברמת התוכן, היעדים והמסגרות, ובתוך כל אלה כל מורה ימריא לשחקים שהוא מזמן לעצמו ולתלמידיו," היא מדגישה, ומסבירה: "בתוך המסגרת הברורה הזאת כל מורה יכול להפגין את חדוות היצירה הפרטית שלו, שנגזרת מאופיו, מהשקפתו, מגישתו לחיים ולמלאכתו החינוכית". לדבריה, הדרך להפוך את המורה לפעיל, מעורב ושותף אינה קשה. המפתח לכך טמון במנהל בית הספר ובגורמים חינוכיים-עירוניים אחרים המעורבים בכך. "לפני שמנהלים רצים לשכור שירותיהם של מומחים חיצוניים לשינוי חינוכי, שיסתכלו פנימה, לתוך הארגון שלהם, וישמעו את הצוות החינוכי, את רעיונותיהם, התנגדויותיהם, המלצותיהם. למידה מהצלחות של אנשי הצוות היא למידה מעצימה וחשובה שאסור לוותר עליה. כשזה קורה, בתוספת של הקניית כלים ארגוניים ופדגוגיים לצוות החינוכי, אז גם הילדים מרגישים בחיבור האמיתי של המורה לשינוי ומפנימים אותו. מורה מחובר יסחוף את התלמידים לתוכו, ולהפך, מורה שמרגיש בעונש מהשינוי, יקרין זאת על תלמידיו וזהו בדיוק שינוי הפרדיגמה, שינוי התודעה והבנת הצורך שהזכרתי". על פי המגמה המסתמנת כיום, תפקיד המורים חורג אל מעבר להוראה בכיתה. רבים מהם שותפים לקבלת ההחלטות הבית-ספריות ונדרש כאן שיתוף פעולה מלא ועמוק בין המנהל לצוות החינוכי שלו: " מנהל בית הספר אינו מסוגל להוביל את המהלך בלא עזרת סוכני שינוי מקרב צוות המורים," קובעת רחמים, ומדגישה ש"מורים הממלאים תפקידים בבית הספר מקדמים את מהלכי השינוי יותר ממנהל בית הספר וזאת באמצעותמהלכי היישוםשהם נוקטים בכיתותיהם וכך הם נותנים דוגמה לחיקוי של צוות החינוך. הם מסוגלים להעניק תמיכה של ממש ועידוד למורים, משום שהם עצמם מיישמים רעיונות חינוכיים. מעורבותם במהלך השינוי רב-ממדית, פעילה ומערכתית יותר מזו של המנהל, אך כל זה יקרה אם המנהל יקבל על עצמו להיות הרוח החיה, להבין ללבם, לספק תשתיות ארגוניות, רגשיות ומקצועיות, לעשות פומבי להצלחות השינוי ולהוות רוח גבית. בלעדיו השינוי לא יוכל להתקיים". מכאן מסיקה רחמים, שכדי לחולל שינוי מיטבי, יש לפעול בשני מישורים מקבילים: יש להתייחס באופן פרטני לפן האישי והמקצועי של האנשים המרכיבים את הארגון ויש להתייחס גם באופן כוללני לארגון כיחידה תרבותית בעלת מאפיינים ייחודיים. רק שילוב כזה יאפשר הטמעת שינוי באופן מיטבי.

הוראות הפעלה מהי המלצתך למוסדות להכשרת מורים בנוגע להתמודדות עם הנושא? רחמים: "כדי להתמודד עם הפער הזה, עם הדיסוננס הפנימי בזהותו המקצועית של המורה, בין העולם הפוזיטיבי שהוא מורגל אליו, ובו הוא בעל הידע הבלעדי, ובין העולם הקונסטרוקטיבי, הנסמך על תהליכי הבניה אישיים, על הכשרת המורים להתמקד בשינוי העמדות והתפיסות, לטשטש את הפער, ולרתום את 'הישן' למען 'החדש', ולהכשיר באופן מיטבי את המורה להוראה חדשנית ומשמעותית יותר. כלומר, לפרק את הכותרת 'למידה משמעותית' למיומנויות רלוונטיות. להבין מה נדרש ממורה כשהוא מגיע ללמד שאלת חקר או לימוד בקבוצות. בנוסף, על המוסדות לעשות שינוי בעצמם ולהיות מחוברים יותר לשטח ברמת ההתנסות והחוויה – המרצה צריך לעשות מודלינג, ללמד אחרת, לא לדבוק בלימוד הפרונטלי המסורתי, לא רק לדבר 'חדש' אלא גם לעשות 'חדש'. כשזה יקרה פרח ההוראה יבוא עם החוויה הזאת שספג בלימודים לתוך הכיתה שלו". ואיך נייצר שפה אחידה בין פרחי הוראה של למידה חדשנית, לבין מורים ותיקים שהם תוצרים של שיטות ההוראה המסורתיות? רחמים: "מי שצריך להוביל את התהליכים האלה לטובת כלל המורים הם מורים שצברו ניסיון בתחום הידע ובתחום הפדגוגיה והעבודה עם ילדים. אני מתכוונת לא למורים החדשים וגם לא למורים הוותיקים ביותר, אלא לאלה שביניהם. בניגוד לתפיסה המקובלת, שהמורים הצעירים הם שיחוללו את השינוי, הניסיון מלמד שדווקא המורים שצברו ניסיון ושעות הוראה רבות, אלה שעולם התוכן מוכר וידוע להם ויש מאחוריהם שנים של הוראה, דווקא הם בטוחים יותר במעמדם, פחות מקובעים, פתוחים יותר ומעיזים יותר". מה צפוי למערכת החינוך אם לא תדע לשתף מורים בתהליך השינוי? רחמים: "אנחנו נראה שחיקה גדולה של מורים ותסכול, ו'הלמידה המשמעותית' תהפוך לאיים של למידה ולא לתוכנית גורפת כפי שמקווים שיקרה". ולסיום, מניסיונך, תני המלצה אחת וחשובה במיוחד לרשויות מקומיות, בתי ספר, מנהלים וצוותים חינוכיים שמבקשים לעשות שינוי לכיוון של הוראה משמעותית? רחמים: "יש לנהוג בתהליך כזה מתוך איזון ואחריות, ולשמור על איזון בין חופש המחשבה והיצירתיות לבין הגבולות המתבטאים בהנחיות ברורות. חשוב להשתמש בכלים ובשפה מוכרת ולשנותם בהדרגה. דוגמה אחת לצורך המחשה, מומלץ להתוודע לעולם הטכנולוגי, אך לא לנטוש את הספרייה המהווה קרקע בטוחה ומוכרת עבור המורים".

קשר כתבה 36

רחמים: בניגוד לתפיסה המקובלת, שהמורים הצעירים הם שיחוללו את השינוי, הניסיון

מלמד שדווקא המורים שצברו

ניסיון ושעות הוראה רבות פתוחים יותר ומעיזים יותר