קשר עין ירחון ארגון המורים גליון 243 נובמבר 2014

בית חינוך תורני מדעי אורט ע"ש ספניאן בירושלים

זיכרונות מימי הקמתו של בית הספר הדתי בשכונת הקטמונים בירושלים, בשנות ה- 07 של המאה ה- 02, שיועד לבני משפחות העולים ממרוקו

יוזמת התורם ארווין שניידר ארווין שניידר, יהודי ניו יורקי, פילנתרופ נחרץ, פנה אל הנהלת המגבית היהודית המאוחדת בתחילת שנות ה- 07 של המאה ה- 02, בבקשה שיוצע לו פרויקט שיהיה מיועד בעיקר ליהדות מרוקו. הצטרפתי לנציג המגבית, מנהל קרן החינוך לישראל אז, אריה נשר, בניו יורק, לשיחה עם התורם ארווין שניידר. במאמר מוסגר נציין שבמרוצת הזמן למדתי להוקיר את תרומתו העצומה של ארווין שניידר להקמת בית החולים לילדים בפתח-תקווה, שקנה לו מוניטין ברמת שירותיו בכל העולם. בסוף אותה שיחה, שהייתה סוערת מסיבות לא ברורות, הוסכם שנציג משרד החינוך הישראלי (כלומר, אני) ימצא מקום מתאים, בשכונת הקטמונים בירושלים, להקמת בית הספר. באותה תקופה הוקם בית ספר מקיף כללי (ע"ש דנמרק) בשכונת הקטמונים. לבקשתו של התורם, ארווין שניידר, התחייבה מדינת ישראל לבנות בית ספר דתי, המקביל ברמתו ובאיכותו לבית הספר הכללי, והוסכם, לבקשתו, שבית הספר יישא את שמו של איש ציבור, פעיל בעלייה ב' – רפאל ספניאן. זו הייתה בקשה יוצאת דופן מצד התורם, שכן, לרוב הייתה משפחת התורם קובעת את שם בית הספר ע"ש המשפחה או אחד ממייסדיה. ארווין שניידר שמע על פועלו של רפאל ספניאן ועל מעורבותו בהצלת יהדות מרוקו ובהעלאתה ארצה, והתרשם מן הדבקות שלו בחילוץ יהודים בעתות מצוקה ובסיוע להם לעלות ארצה. פעילותו של ספניאן נעשתה בצנעה, ותרומתו לעליית יהודי מרוקו ארצה הייתה רבה. בקשתו של התורם נתקבלה בהבנה ובהערכה, והוחלט לבנות בית ספר בשכונת הקטמונים, שהייתה רוויה עולים ממרוקו עוד בהיותה מעברה, בראשית שנות ה- 05.

הבנייה ארכה זמן רב, וכמוסכם, פתח בית הספר את שעריו לבני התושבים (בנים ובנות) ממרוקו ומשאר מדינות צפון אפריקה. בעקבות מלחמת ששת הימים קמו סביב לירושלים שכונות חדשות, המרכז הדמוגרפי נחלש והשכונות נהיו למרכזים שוקקים בזכות עצמן. ה (לפי אחת ׂ ליד קטמון, על גבעה נישאה, קמה גיל הסברות, עירו של אחיתופל, המוזכרת במקרא). השכונה החדשה קלטה רבים מבני הקטמונים הוותיקים, ששיפרו את רמת חייהם ותנאי מגוריהם, ובהם גם בני המשפחות שעלו ממרוקו. שכונת הקטמונים קלטה עולים מארצות אחרות, שבאו ארצה אחרי מלחמת ששת הימים. משהושלמה בניית ביה"ס בשכונת הקטמונים, ביקש ארווין שניידר לדעת מהו הרכב האוכלוסייה של התלמידים בו. התברר שאמנם תלמידי ביה"ס הם תושבי הקטמונים, כמו שהוסכם, אך למרבה הצער, בני משפחות העולים ממרוקו אינם רוב בביה"ס, שכן, הרכב האוכלוסייה של תלמידי ביה"ס התגוון עקב התיישבותם של עולים מארצות אחרות בקטמונים. ארווין שניידר עמד על שלו, כעס ואיים לדרוש את תרומתו בחזרה. זה היה מקרה יוצא דופן, שהמגבית לא ידעה איך לנהוג בו. שהרי, התורם צדק בדרישתו. הוא אכן הבין שהשינוי בהרכב האוכלוסייה של תושבי השכונה במרוצת השנים אינו תלוי בנו, אך התאכזב כי רצה לשמח את חברו ספניאן, שכה אהב את הקהילה היהודית במרוקו. לבקשת התורם, נקבע שראש עיריית ירושלים יפסוק בנושא. הוזמנתי לפגישה בלשכתו של טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, לנמק את סיבת התמעטותם של בני משפחות העולים ממרוקו בשכונה לדאבון לב התורם. הסברתי שלא יכולנו לנבאשבעקבותמלחמתששת

אליעזר שמואלי

מנכ"ל משרד החינוך לשעבר

באותה תקופה הוקם בית ספר מקיף כללי, ע"ש דנמרק, בשכונת הקטמונים, ולבקשת התורם התחייבה מדינת ישראל לבנות בית ספר דתי המקביל לו ברמתו ובאיכותו

38