זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

בועז מריאנה בת אדוארד ואנטוניה גרינשטיין ילידת קושיצה, צ'כוסלובקיה

נולדתי בשנת 9291 בקושיצה, סלובקיה. אבי היה סוכן ביטוח ואמי עקרת בית. היה לי אח המבוגר ממני ב-5 שנים. בילדותי למדתי בבית ספר יהודי חילוני שהיה ממוקם בחצר בית הכנסת המקומי. בשנת 9391 פוטר אבא מעבודתו בשל יהדותו ומשפחתנו נקלעה לקשיים כלכליים. ההונגרים נכנסו לעיר, ואני נאלצתי להמשיך את לימודיי בבית ספר של נזירות

במקום תיכון ממלכתי. למדתי בקושיצה עד שנת 4491.

ב-91 במרס 4491 נראו חיילים גרמנים בחוצות העיר. באפריל הוכנסתי לגטו שהוקם בבית חרושת ללבנים בקושיצה. הגברים נלקחו לעבודות כפייה. בשלב ההוא אנשים עדיין לא האמינו שהנורא מכל עוד לפניהם. ב-02 במאי 4491 הגענו לאושוויץ. החלה סלקציה. אבא שלי הבחין כי הנשים הבריאות והחזקות מופרדות מהחלשות. הוא פנה לאימא וביקש ממנה שתגונן עליי מאחר והייתי אז כבת 51 ונראיתי צעירה לגילי. צעד זה הציל את חיי. אני ואמי נותרנו במחנה, סובלות מקור ומרעב. אימא עשתה כמיטב יכולתה להגן עליי. ביולי הועברנו למפעל טקסטיל בשלזיה שבפולין. עבדנו באריגה 21 שעות ביום, כמעט ללא הפסקה. לקראת סוף המלחמה, כאשר חשו הגרמנים כי הרוסים מתקרבים, הוציאו אותנו לצעדת מוות לעבר וינה. התקשיתי בהליכה, ומידי פעם נאלצה אמי לסחוב אותי על גבהּ. לאחר מסע מתיש הגענו למחנה מטהאוזן, שם נדהמתי לראות את ערימות הגופות. ב-6 במאי שחרר הצבא האמריקני את מחנה גינצקירכן שבסמוך למטהאוזן, אז נלקחתי לבית חולים בשל מחלת הטיפוס ממנה סבלתי. אבא שלי נפטר זמן קצר לפני השחרור. בנוסף, איבדתי בשואה סבא, שתי סבתות, דודים ודודות. אחי שרד את המחנות, עלה ארצה והקים משפחה, הוא נפטר בשנת 9891. לאחר שהחלמנו שבתי עם אמי לקושיצה והתגוררנו בדירות שכורות. חזרתי ללימודים וסיימתי תיכון. כמו כן הייתי פעילה בתנועת נוער ציוני. הצלחתי לשכנע את אמי לעלות ארצה, ואכן הגענו לישראל באוגוסט 9491 והתגוררנו בנהריה.

בשנת 0591 נישאתי ליואל בועז ז"ל. נולדו לנו שתי בנות: ליאורה ודפנה ויש לי 3 נכדים.

עבדתי כמזכירה במס הכנסה ובבית החרושת “דלתא". בשנת 9891 יצאתי לגמלאות, ובשנת 4002 עברתי לרעננה.

200