זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

ברנשטיין אפרים (פישל) בן יצחק וזיסל-ז'ני יליד זדנה, צ'כוסלובקיה

נולדתי בשנת 6291 בזדנה, כפר קטן, רובו משפחות אוקראיניות. היו לי שתי אחיות גדולות, אחריי נולדו עוד אח ושתי אחיות. אבי, יצחק, היה בעל אדמות וגידל ירקות ופרות. בנוסף עסק בסחר בהמות והיה מעין וטרינר הכפר. ילדותי הייתה קשה; מוקדם בבוקר הלכתי ל"חדר", אחר כך לבית הספר הצ'כי ואחר הצהריים שוב ל"חדר" עד שעות הלילה.

בשנת 9391 עבר האזור לשלטון ההונגרים והחלו הגבלות, בעיקר איסור החזקת רכוש. אבא נלקח לעבודות כפייה. בשנת 2491 נסעתי לבודפשט, שם למדתי רפדות ועבדתי על מנת לעזור לאמי שנותרה בכפר. במרס 4491 החלטתי לחזור הביתה, נתפסתי ברכבת, אך השופט שהכיר את אבי שיחרר אותי. עם הגיעי לזדנה גורשנו לגטו אירושוו. ברחתי עם אבי ליערות, אך חזרנו ונלקחנו עם שאר המשפחה לגטו מונקץ'. לאחר חודש הועברנו לבירקנאו. בסלקציה שנערכה שם אני, אבי, אחותי הגדולה ואחי הצעיר הופנינו ימינה, לחיים, אמי, אחי ושתי אחיות קטנות - שמאלה. אחי שהיה אתי לא רצה להיפרד מאימא והצטרף אליה. מנגלה אמר: “זה בסדר, תנו לו לעבור." אבא נשאר במחנה, אני נשלחתי למטהאוזן שבאוסטריה, ומשם למחנה העבודה אבנזה, שם עבדתי בכריית מנהרות שנועדו למפעל פיתוח טילים. לאחר זמן מה, כאשר כבר הייתי על סף מוות, נשלחתי לעבוד בצריף של שומרי אס-אס; דאגתי לניקיון המקום ולהסקת החדר על מנת להנעים לשומרים את זמן המנוחה. התחבבתי על חיילי האס-אס, קיבלתי תוספת מזון, והתנאים הסבירים הביאו להתאוששותי. בתחילת מאי 5491 שחררו האמריקנים את המחנה. חזרתי הביתה ונודע לי שאבי, אמי אחותי ואחי מצאו את מותם. יצאתי עם אחותי לוורנסדורף שבחבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה, שם עבדתי במפעל לעיבוד עורות. לאחר רצח יאן מסריק ברחתי לגרמניה, שם התגייסתי להגנה. עברתי למרסיי שבצרפת ולאחר כחודש עליתי ארצה באנייה “טרנסילבניה". יום לאחר עלייתי ארצה התגייסתי לצבא והשתתפתי בקרבות מלחמת השחרור בגליל העליון. לאחר השחרור מהצבא, באוקטובר 9491, עברתי קורס מנהלי צרכניות, ובסוף אותה שנה נשלחתי לעבוד בצרכנייה ברעננה. הייתי מנהל צרכנייה והתקדמתי בתפקידי ניהול, עד מנכ"ל קו-אופ בעת יציאתי לגמלאות. סיפורי מתועד ביד ושם, וכן צולם בפרויקט של סטיבן שפילברג. ביום השואה אני נוהג להרצות בפני תלמידים בחטיבת יונתן. הייתי פעיל במלב"י ובפל"ח - פעילות למען חברה. אני מאמין כי סיפור הכיסוי שסיפרתי לשוביי הציל אותי ממוות. נהגתי לספר כי נולדתי בכפר קטן שבו היו שתי משפחות יהודיות וכי אבי ודודי היו חוטבי עצים. הגרמנים והפולנים התקשו להאמין שהיהודים היו פועלים פשוטים, כמוהם. אולי מסיבה זו התייחסו אליי בחמלה. אני נשוי לאסתר, ילידת כפר סבא. נולדו לנו שני ילדים: יפית וצחי, ואני סב לשישה נכדים.

202