זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

גולדשטיין מרכוס בן זאב ורבקה יליד קושיצה, צ'כוסלובקיה

נולדתי בשנת 8191 בקושיצה, צ'כוסלובקיה. אבי התפרנס מהחכרת אדמות לגויים, אמי הייתה עקרת בית. היינו 8 ילדים במשפחה. כאשר הייתי בן 4 עברנו לעיירה אילשקובציה שבפולין. הילדים הפולנים במקום אהבו לבוא לשחק אתי ועם אחיי. למדתי בבית ספר פולני ואחר הצהריים למדתי ב'חדר'. הוריי היו ציוניים, לכן נשלחתי ללמוד בבית ספר חקלאי בלבוב על מנת להכשירני לקראת עלייה ארצה.

לבסוף אחותי הגדולה נשלחה ארצה במקומי, ואני נותרתי בפולין.

בתחילת המלחמה קיבלו התושבים הפולנים את הגרמנים בשמחה. אני הצטרפתי לאבי בעסקי הקרקעות ועד 1491 נמשכו החיים כסדרם. לאחר הפרת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב נכנסו הגרמנים לעיירה וחיינו השתנו מהקצה אל הקצה. האנטישמיות פרחה ופחד שרר בקרב היהודים. הגיעה הוראה שכל היהודים צריכים לצאת למחנות עבודה והחל מצוד אחר אנשים. אני וחמישה מאחיי נלקחנו למחנה עבודה ועבדנו בקטיף צמח גומי, היינו שעות על הברכיים. באחד הימים הגעתי לביקור בביתי, זה היה ליום השחור בחיי. הייתי עד למחזה אימים: הוריי התחבאו בעליית גג בבית שכן גוי עם אחיי. בחוץ נשמעו צעקות האוקראינים שחיפשו יהודים, בראשם עמד בן כיתה שלי. אחותי יצאה וניסתה להימלט. היא התחבאה במלונה של כלב אימתני וכך ניצלה. אחות נוספת יצאה גם היא אך נתפסה והוכתה למוות, הוריי נרצחו בעקבותיה. אחי הצעיר, אלברט, יצא גם הוא ופנה בהתרסה לאוקראיני ואמר “תירה בי!" האוקראיני ניסה לסלקו אך אלברט לא זז - הירייה לא איחרה לבוא.

לאחר מכן ברחתי למנזר וכעבור זמן מה נשלחתי לעבודות פרך עד סוף המלחמה.

בשואה איבדתי את הוריי, זאב ורבקה, את אחותי בילצה ואת אחיי אברומצי ואלברט.

לאחר המלחמה יצאתי לחפש את שרידי משפחתי. במחנה פליטים מצאתי את אחותי, זו שהסתתרה במלונה.

בשנת 8491 הגעתי ארצה באנייה “פאן יורק" ומיד נשלחתי לקרבות בלטרון.

בשנת 0591 נישאתי לאהובה ז"ל.

יש לי בן: זאב, שלושה נכדים ושני נינים.

בארץ התפרנסתי מעבודה בבניין.

204