זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

דרורי הדסה (אניטה) בת יוסף-יצחק והרמינה וייסברג ילידת מונקץ', צ'כוסלובקיה

נולדתי בשנת 8291 במונקץ' שבצ'כוסלובקיה. אבי למד רפואה, אך פנה לעסקים והיה בעל חנות בדים. אמי הייתה עקרת בית. היה לי אח מבוגר ממני ב-4 שנים. עד גיל 61 למדתי בבית ספר עברי. אני זוכרת יחסי שכנות טובים עם הצ'כים וההונגרים.

עם תחילת המלחמה חלו שינויים בחיי היהודים בעיר. את מקום המורים היהודים תפסו מורים הונגריים. אבא, שחשש ממהלך העניינים, העביר את החנות שלו למקום אחר בפאתי העיר, אך האמין שלא כדאי לעזוב את המקום. ב-4491 הוכנסו לביתנו עוד 8 משפחות מאחר שהאזור שבו גרנו הפך לגטו. במאי 4491 העבירו את היהודים לבית חרושת ללבנים כהכנה לשליחתם לאושוויץ. כאשר הגענו למיון הראשון באושוויץ, הצליחה בת דודתי למשוך אותי לשורת המיועדים לעבודה. הוריי ואחי הופרדו ממני ויותר לא ראיתי אותם. הייתי במחנה חצי שנה. בחורף של אותה שנה, בהיותי כבת 61, נשלחתי ברגל עם קבוצת נשים לאזור הסודטים. הלכנו במשך כשבועיים. למזלי, פגשתי רופאה צ'כית שהייתה נשואה ליהודי והיא טיפלה בי. במשך כחודשיים עבדנו בסודטים. כאשר הגרמנים חשו כי המלחמה עומדת להסתיים, אספו אותנו והוכנסנו למחסן נשק במחנה נטוש במטרה לפוצצו על יושביו. פרטיזנים שצפו זאת הצילו אותנו. לאחר המלחמה לקחה הרופאה הצ'כית כמה בנות מהמחנה והחזירה אותן למונקץ'. גיליתי כי הבית שלנו נתפס בידי מקומיים. הלכתי לבית דודי ומצאתי אותו בביתו. כשקמתי בבוקר מצאתי את עצמי במיטה נקייה ולראשונה מזה זמן רב הוגשה לי ארוחת בוקר. במשך שנה נדדתי עם משפחת דודי ברחבי אירופה. במרס 7491 הפלגנו ארצה מאיטליה באנייה “מולדת", גורשנו לקפריסין ובסוף אותה שנה הגענו ארצה. הגעתי עם משפחת דודי הישר לרעננה. בשואה איבדתי את הוריי, סבתי, דודים ודודות ובנות דודות.

בשנת 8491 נישאתי למשה דרורי.

עבדתי במעבדה כימית בתעשייה הצבאית.

יש לי שני ילדים: מלכה ויוסף, חמישה נכדים ו-8 נינים.

- ספר שהוא מסע בזמן, משואה לגבורות. “סבתא הדסה" בשנת 8002 הוצאתי לאור ספר בשם

206