זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

הולנדר מלכה בת משה ולאה בהן ילידת סטופבה, צ'כוסלובקיה

נולדתי בשנת 9391 בסטופבה, היום פרבר של ברטיסלבה, צ'כוסלובקיה. אבי היה בעל חנות אופניים ואופנועים, אך עסק גם בהנהלת חשבונות. אמי הייתה ממוצא הונגרי. הייתה לי אחות מבוגרת ממני. בשנת 4391 ליווה אבי את הרב שלו בביקורו בארץ ישראל. אבא רצה לעלות ארצה, אך מסיבות שונות הדבר לא יצא לפועל.

בשנת 2491 הזהיר אותנו שוטר, חבר של אבי, שאוספים את הגברים היהודים והציע לאבי לברוח. הוריי עשו זאת ללא שהיות. יצאנו לעבר הונגריה על מנת להצטרף להוריה של אמי, ועברנו את הגבול בעזרת מבריח. הוריי השיגו תעודות מזויפות ועברו לבודפשט, בעוד אחותי ואני נותרו בבית הסבא. מאחר שהתגעגעתי מאוד להוריי, נאלצו סבי וסבתי להעביר אותי לבודפשט. בשנת 4491, בעת שאבא נסע בחשמלית, הוא הורד מהקרון ונעלם. אימא חזרה אתנו להוריה. לאחר שנודע כי עומדים לאסוף סלובקים, סבתא נתנה לנו מעיל וכסף על מנת שנחזור לסלובקיה. כאשר ירדנו מהרכבת בעיר, נלקחה אימא לחקירה במשטרה. אני בכיתי, דבר שהרגיז את החוקר והוא יצא מהחדר. למזלנו, עבר במקום שוטר אחר שהכיר את אמי. הוא הציע לשלוח אותנו למחנה עבודה קטן, ויכניה, שהיה בסמוך לעיר. במחנה זה שהינו כ-8 חודשים. לאחר מאורעות שהיו באזור, ברחנו עם אסירי המחנה, כ-063 איש, להרים, לאזור שבו שלטו הפרטיזנים. כאשר הגענו לביצה, רבים ניגשו לשתות מהמים, אך אימא משכה אותנו מהמים המזוהמים. למזלנו, החלו יריות לעבר הקבוצה ששתתה מים, רבים נורו למוות, נותרו בחיים רק כמה עשרות. הנותרים בחיים לא רצו שאנו נמשיך עם הקבוצה מחשש שאנו, הילדות, נפריע. קבוצה זו נתקלה גם היא במארב ונותרו ממנה בודדים. אימא פגשה קבוצת פרטיזנים שהציעו להעביר אותי ואת אחותי לאחד הכפרים באזור, והיא הצטרפה לפרטיזנים. אחותי ואני גרנו אצל שתי משפחות. לאחותי לא התייחסו יפה והיא כמעט ולא קיבלה אוכל. למשפחה אצלה שהיתי הייתה בת בגילי, ולכן זכיתי למזון, אותו חלקתי עם אחותי שהתגוררה בקצה השני של הכפר. יום אחד רצתה אמי לבקר אותנו, לרוע מזלה נתקלה בשני גרמנים. הם ירו לעברה, אך היא נפצעה באורח קל. אימא קפצה לנהר הסמוך ונעלמה. לנו סופר שהיא נהרגה. לאחר המלחמה אימא הופיעה לפתע ואספה אותנו. יצאנו במסע לעבר הונגריה. לאחר כ-3 חודשים חזר אבי מאושוויץ. באפריל 9491 עלינו ארצה ונשלחנו לבאר יעקב. אין לי תלונה על קשיי הקליטה בארץ, שהרי כל חבריי היו עולים חדשים מארצות רבות ושונות.

בשנת 8591 נישאתי לאליקים הולנדר. נולדו לנו שני ילדים: יהושע וצפורה, וכן 9 נכדים ונין אחד.

שנים רבות הייתי אמרכלית של מכללת ‘תלפיות', וכן שימשתי כחברת הנהלה של המרכז הרפואי “רעות" בגבעתיים.

208