זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

יעקובוביץ משה בן יצחק ואסתר יליד סייליש, צ'כוסלובקיה

נולדתי בשנת 8291 בסייליש (היום וינוגרד), אז בצ'כוסלובקיה, כיום באוקראינה. בעיר חיו יהודים רבים. בילדותי למדתי ב"חדר", ואחר כך בבית ספר ממשלתי, ובשעות אחר הצהרים ב"חדר". בהמשך למדתי נגרות. התושבים במקום התפרנסו בעיקר מחקלאות. אמי התאלמנה בגיל צעיר כשהיא אם לשלושה ילדים. היא נישאה ליצחק יעקובוביץ', ואני בנו הבכור, בהמשך נולדו עוד שני ילדים. בתקופת השלטון הצ'כי המקומיים עיבדו את האדמות, ולאחר הכיבוש ההונגרי, בעלי השטחים היו צריכים לעבדם בעצמם. כך קרה שאני ואחיי נאלצנו לעבד את האדמה. בשנת 0491 החלו ההונגרים בהגבלת היהודים וחלקם גורש לפולין. אני ומשפחתי נותרו לגור בעיירה ולא חשנו מחסור. בפסח 4491 נכנסו הגרמנים, אספו את היהודים וריכזו אותנו בגטו במרכז העיר. כל משפחתי התגוררה בחדר אחד. היה מחסור באוכל, המצב היה קשה אך נסבל. לאחר חודש החלו המשלוחים לאושוויץ. הגענו לאושוויץ במאי 4491. בסלקציה הופנתה אמי ואחי בן ה-9 לתאי הגזים. אבי, שני אחיי, אחותי ואני נשלחנו לעבודות כפייה. שני אחיי הופנו לצריף אחר, מאז לא ראיתי אותם. אחותי הופנתה לצריף הנשים ושרדה. מאחר שלמדתי נגרות הועסקתי בעבודות שונות, בעיקר בעבודות בנייה. הועברתי למחנה דיאנפורט. עם התקרבות הרוסים נשלחתי למחנה פינפטייכאין בגרמניה. כאשר הרוסים התקרבו גם לשם, הוצאו אסירי המחנה לצעדת המוות. שרדתי את המסע, ובסוף ינואר 5491 הגעתי למחנה פלוסנבורג. במחנה לא עבדנו וקיבלו רק מעט מרק דליל. רבים מתו שם. הגרמנים העבירו את האסירים לדכאו, חלק מקרונות הרכבת היו פתוחים וחלקם סגורים. הרכבת הופצצה, ואני, שהייתי בקרון פתוח קפצתי, אך קצין אס-אס תפס אותי. נלקחנו לכפר הסמוך. בחניית הלילה החלטתי לברוח עם חבר. הסתתרנו מתחת לערמת תבן. למרות שחיפשו אותנו לא התגלינו. לאחר יומיים יצאנו מהמחבוא ופגשנו שם חיילים אמריקנים שנתנו לנו אוכל. שהינו במקום כחודש עד שהתאוששנו והתחזקנו. יצאתי במסע לעבר כפר הולדתי. לאחר כחודש הגעתי לבודפשט ונרשמתי במרכז היהודי. לאחר זמן מה הגיעה לשם אחותי וגילתה את שמי. נפגשו בסייליש. לאחר חודש החלטתי לצאת לעבר ארץ ישראל. נסעתי לבודפשט, משם לגבול אוסטריה והייתי חצי שנה במחנה מעבר, משם עברתי לבאד גסטן. לאחר מסע מפרך הגעתי עם אחותי למחנה עקורים באיטליה, שם היינו כחצי שנה. במרס 7491 יצאנו באנייה “מולדת" לעבר חופי הארץ. הבריטים תפסו את האנייה וגורשנו לקפריסין. אני ואחותי הגענו לארץ בינואר 9491. בשנת 1591 נשאתי לאישה את רבקה. בתחילה הייתי נגר עצמאי ולימים הייתי בין המקימים של הנגרייה בעיריית רעננה. לאחר המלחמה נודע לי כי אבי, יצחק, נפטר בברגן בלזן בזמן השחרור מחולשה ומדיזנטריה.

לרבקה ולי שלשה ילדים: אסתר, יצחק ואסנת, ו-8 נכדים.

212