זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

כרמון-ויינגרטן לילי-לאה בת לודוויג-אריה ואסתר-אתל זליקוביץ ילידת טיאצוב, צ'כוסלובקיה

נולדתי בשנת 0391 בעיר טיאצוב, צ'כוסלובקיה, סמוך לגבול רומניה. להוריי היו שבעה ילדים, חמישה בנים ושתי בנות, אני הייתי הצעירה ביותר. התחלתי ללמוד בבית הספר טרם המלחמה. עם כניסת הגרמנים, הוכנסה משפחתי לגטו בעיירה. ביוני 4491 נשלחנו לאושוויץ. הוריי הופנו לתאי הגזים. אחי הצעיר ושתי אחיותיי הושארו בחיים, אחי הומת

מאוחר יותר. הייתי בבלוק 8, בלוק הילדים, ואילו אחותי פריצי הייתה בבלוק אחר. באחת הסלקציות הופניתי לעבר תאי הגזים, אך הצלחתי לחמוק ולהצטרף לאחותי בקבוצה המיועדת לעבודה. המקרה חזר על עצמו, ושוב הצלחתי לחמוק מעיני קצין האס-אס. חמקתי לבלוק, ולמרות האיומים על חיי האסירות, לא הסגרתי את עצמי לידי הגרמנים. הועברתי לדכאו, ושוב נידונתי להישלח אל מותי. השומרות הקיפו אותנו לבל נברח. הרגשתי כי מישהי דוחפת אותי החוצה, ולבסוף יצאתי מקבוצת הנידונות למוות והצטרפתי לנידונות לחיים. באוקטובר 4491 הופרדתי מאחותי. פריצי נשלחה לעבודה במפעל ואותי שלחו למחנה עבודה בנירנברג, שם עבדתי במפעל השייך לחברת “סימנס". יום אחד הופצה שמועה כי השומרים עזבו את המחנה. הלכתי עם חברה לבית הסמוך למחנה וביקשנו אוכל. בתמורה נאלצנו לעבוד בשדה. כך עשינו עד אשר האמריקנים שחררו את המקום.

חזרתי לבודפשט, שם פגשתי את אחותי פריצי ואת אחי זולטן. שאר המשפחה לא שבה מהתופת.

במלחמה איבדתי את הוריי, אריה ואסתר, וארבעה אחים: חיים לייזר, ברנרד, אהרון ואברם.

הצטרפתי לקבוצת בני נוער בבודפשט ועמם חזרתי לצ'כיה, ומשם למחנה העקורים לנדסברג בגרמניה. ביולי 7491 הייתי בין המעפילים באנייה “יציאת אירופה תש"ז - אקסודוס". האנייה נתפסה והבריטים החזירו אותנו לצרפת, ומשם לגרמניה. ב-1 במאי 8491 הגעתי ארצה בעלייה בלתי לגאלית באנייה “טרנסילבניה".

בשנת 8491 נישאתי למרתון ויינגרטן בחיפה.

הייתי סוכנת נדל"ן.

למרתון ולי נולדו שני ילדים: אריה ואילנה, ויש לנו ארבעה נכדים.

213