זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

מוזס יעקב בן זאב ושינדל יליד נודג' פולד, צ'כוסלובקיה

נולדתי בשנת 1291 בנודג'-פולד, צ'כוסלובקיה. אבי היה שוחט ואמי עקרת בית. משפחתי הייתה משפחה דתית בת 11 נפשות. בכפר היו רק 03 משפחות יהודיות. עד גיל 11 למדתי בבוקר בבית ספר הונגרי ואחר הצהריים למדתי ב"חדר". בגיל 31 נאלצתי לצאת את הבית. עבדתי והתגוררתי במאפייה. תמורת עבודתי קיבלתי משכורת זעומה.

בשנת 9391 נשלחתי למחנה עבודה בטושנד שבטרנסילבניה. הייתי בחור טוב לב וזריז. נהגתי לחמוק מהמחנה לבתי חבריי ולהביא להם מעט אוכל ובגדים ממשפחותיהם, לעצמי כמעט ולא לקחתי דבר. כאשר המשפחות לא יכלו כבר לעזור, התגנבתי לכפר הסמוך להשיג מזון. חבריי ידעו על מעשיי והכירו לי טובה. נעדרתי מאחד המפקדים כי לא הספקתי לחזור, חבריי חיפו עליי ולא הלשינו ולכן נענשו הם עצמם. למחרת התייצבתי בפני מפקדיי וסיפרתי כי יצאתי לחפש אוכל. נשפטתי ודנו אותי לחודש מאסר בבית כלא צבאי. כאשר חזרתי למחנה גיליתי כי רבים מחבריי כבר לא שם. בתקופת חג המולד, כאשר השומרים חגגו, הצלחתי לברוח ולהגיע לביתי על מנת לברר מה עלה בגורל בני משפחתי. שהיתי בבית כשבוע. כשחזרתי למחנה הורה לי המפקד ללכת לישון. הסתבר לי שחבריי נתנו שוחד למפקד על מנת שיאפשר להם ללכת הביתה. בשנת 4491, כאשר הרוסים החלו להתקרב לאזור, הועברתי ממחנה למחנה. אני וחבריי צעדנו ברגל בעוד השומרים שליוו אותנו רכובים על סוסים. אני וכמה מחבריי ניסינו לחמוק מעיני השומרים בתואנה שאנחנו מחפשים את נעלינו שאבדו, אך נתפסנו ונשלחנו לגטו בודפשט. הגרמנים רצו להעביר אותנו לאושוויץ, אך למזלנו הרוסים כבר היו קרובים ואנו נותרו בגטו, ניזונים ממעט מרק דלוח ופרוסת לחם אחת ביום. יום אחד, בשנת 5491, הודיע לנו שומר הגטו כי המלחמה הסתיימה והרוסים הגיעו.

בשואה איבדתי את הוריי, זאב ושינדל, ואת אחיי: משה-בנימין, גדליה-נחמן, חנה, טובה, שרנה ואסתר.

בשנת 6491 נשאתי את לאה ז"ל לאישה בהונגריה.

בשנת 7491 עלינו ארצה.

עבדתי בארץ במאפייה, מקצוע אותו למדתי בנערותי בצ'כוסלובקיה.

יש לי ארבע בנות: רחל, חנה, זהבה וחדוה וכן 51 נכדים ו-92 נינים.

215