זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

פרידן משה בן זאב ושושנה פרידמן יליד קושיצה, צ'כוסלובקיה

נולדתי בשנת 6291 בקושיצה שבסלובקיה. אבי היה מנהל חשבונות ואמי עקרת בית. הייתה לי אחות, מגדה. בקושיצה גרו בני משפחת אבי, ואילו בני משפחת אמי התגוררו בהונגריה, ואותם ביקרנו בעיקר בחגים. למדתי בבית ספר יסודי יהודי ובתיכון ממלכתי. בילדותי הייתי חבר מועדון בית"ר המקומי. היינו ביחסים טובים עם שכנינו הנוצרים.

בשנת 1491 נכנסו הגרמנים לאזור. רוכזנו בגטו, מקום שבעברו היה בית חרושת ללבנים. שהינו במקום כמה חודשים. בני משפחתי נשלחו לאושוויץ, ואילו אני הצלחתי לברוח לבודפשט בעזרת תנועת נוער ציונית, שם קיבלתי תעודות מזויפות. למרות זאת, המשטרה ההונגרית תפסה אותי, נלקחתי למחנה שוונברג ומשם הועברתי לבית הסוהר ברחוב מרקו בבודפשט. הייתי בכלא זמן קצר, משם הועברתי למחנה שרוואר שהיה מיועד לאסירים פוליטיים. לאחר כמה שבועות הגיעו חיילי אס-אס, וגילו במקום כמה יהודים. על ביקור זה פיקח אייכמן. הועברנו למחנה הצוענים באושוויץ. יום אחד שלחו את כל הצוענים למשרפות, ואנו פלשנו לצריפים שלהם בתקווה למצוא מעט אוכל. נשארנו שם כמה שבועות. כל אותם ימים חיינו בפחד וברעב תמידיים. היו סלקציות, ובאחת מהן נשלחתי למחנה בילדורף שבגרמניה. שוכנתי בצריף מספר 8. במחנה היו כמה מאות יהודים שהועסקו בעבודות בנייה, שלמרות חולשתם הפיזית נאלצו לסחוב שקי מלט. ב-1 במאי 5491 נעלמו הגרמנים מהמקום, והצבא האמריקני שחרר אותנו. נלקחתי לבית חולים, והייתי מאושפז כחודשיים עד שהתאוששתי קמעה. החלטתי לנסוע לבודפשט. כאשר הגעתי לתחנת הרכבת ראיתי אמבולנס של בית חולים יהודי. הזדהיתי בפני הרופא, ולאור מצבי הרפואי הוחלט לאשפז אותי לחודש נוסף. כאשר חזרתי לביתי נוכחתי כי אני היחידי ממשפחתי ששרד את השואה האיומה. הוריי, זאב ושושנה, אחותי מגדה, סבתי בטי וכן כ-05 מבני משפחתי הקרובה מצאו את מותם.

עליתי ארצה בשנת 8491 באניית המעפילים “קרב עמק איילון" (פאביו).

בשנת 2591 נשאתי לאישה את תמר ז"ל.

יש לי שני בנים: אודי ואריאל, וחמישה נכדים.

הייתי במאי בטלוויזיה החינוכית.

220