זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

שניצר לאה (אירנה) בת יעקב ורוזה רוזנברג ילידת נליפנו, צ'כוסלובקיה

נולדתי בשנת 6291 בנליפנו, צ'כוסלובקיה. הוריי היו בעלי אולם גדול שהושכר לאירועים. היינו היו תשעה ילדים, אני הייתי הרביעית. בילדותי למדתי בבית ספר צ'כי. עם כניסת הגרמנים ברחנו לאזור הקרפטים שברוסיה. סבלנו מרדיפת הנאצים וכן מידי המקומיים משתפי הפעולה. נשלחתי אל אחותי שגרה בעיר קטנה

ליד בודפשט, שם עבדתי בבית חרושת לייצור מטריות. בשנת 4491 נלקחו היהודים במקום לאושוויץ. לפני הסלקציה של מנגלה, מישהי נתנה לי להחזיק תינוק. לא ידעתי מה משמעות הדבר. איש “זונדר קומנדו" לקח ממני את התינוק, ובכך הציל את חיי. הייתי נערה בת 51, לבד, ללא קרובי משפחה. לא ידעתי דבר על גורל בני משפחתי. נשלחתי לעבודות כפייה במחנה שטטהוף, משם נשלחתי לחזית לחפור תעלות נגד טנקים. לקראת סוף המלחמה הוצעדנו לעבר גרודנו, בויטן ומשם לעבר גרמניה. לבסוף שוחררנו בידי חיילי הצבא האדום. לאחר המלחמה חזרתי לביתי. העוזרת הגויה קיבלה אותי וטיפלה בי. לעיר הגיעה אחותי הצעירה שניצלה מאחר והייתה בעלת הופעה ארית. נסעו שתינו להונגריה, שם פגשנו את אחותנו הבכורה. שלושתנו נסענו זרו באיטליה, שם ֶּ לדברצן ומשם לבולגריה ולאיטליה. במשך שנתיים הייתי במחנה עקורים פַנו במחוז דה-פ הכרתי את פאול שניצר ונישאתי לו.

במלחמה איבדתי את הוריי, יעקב ורוזה, וחמישה מאחיי ואחיותיי. מבין תשעת הילדים שרדו רק 4 בנות.

בשנת 8491 עלינו ארצה. האנייה נתפסה ואנו נשלחנו לקיבוץ תל יצחק. לאחר שנתיים עברנו לרעננה שם גרה אחותי שרה.

נולדו לי שני ילדים: שרה ז"ל ויעקב, אני סבתא ל-4 נכדים ונין אחד.

שטטהוף מחנה ליד גדנסק (דנציג) שבפולין שהיה מוקף משלושת צדדיו במכשולי מים: בצפון הים הבלטי, במזרח נהר הוויסלה ובדרום נהר נוגט; הבריחה ממנו הייתה כמעט בלתי אפשרית. האסירים הגיעו מאושוויץ בירקנאו בשעה שהגרמנים נערכו לפינוי אושוויץ עקב התקדמות הצבא האדום. בסוף 4491, עקב התקדמות בעלות הברית החלה התארגנות לפינוי המחנה. ב-52 בינואר 5491 החל הפינוי הרגלי. מעריכים ש-000,01 יהודים מבין 005,22 האסירים שיצאו מהמחנה מצאו את מותם. ב-22 במרס 5491 שיחרר הצבא האדום את המחנה.

226