זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

ז'ן נסים בן ר' יוסף ורחל יליד טריפולי, לוב

נולדתי בשנת 8291 בטריפולי, לוב. כאשר הייתי בן 3 עברה משפחתי לבנגזי, שם שימש אבי כרב הקהילה היהודית. היו לי עוד 01 אחים ואחיות. בשנת 5391, עקב מלחמות האיטלקים, החלה האוכלוסייה לסבול ממחסור במוצרי מזון, מהגבלות ומרדיפות. בשנת 9391 הגיעו שמועות כי העיר טריפולי הופגזה, אמי נסעה לשם להביא את אחותי שעדיין התגוררה בעיר.

כאשר החלו הקרבות בין האיטלקים לבריטים, סבלה העיר בנגזי מהפצצות. הסתתרנו בכפרים הסמוכים, ובנס לא נפגענו. אני זוכר כי 3 פצצות נפלו סמוך לחושה שבה גרנו, ולמרבה המזל הן לא התפוצצו. בנגזי הופגזה הן מהאוויר והן מהים, גם בפצצות תבערה, ונגרם הרס רב. מאחר והיינו בכפרים, נאלצנו ללכת מרחק רב לעיר על מנת להשיג מזון. בתחילת 2491 הוקם מחנה ג'אדו, וכמה חודשים אחר כך, אני ומשפחתי הוגלינו למחנה. היינו בין האחרונים שהגיעו למחנה, כנראה בסביבות מאי 2491. בשיחותיי עם הגרמנים נאמר לי כי נשלחנו למחנה בשל היותנו מרגלים שסימנו למטוסי בעלות הברית היכן להפגיז. לימים למדתי כי משפחתי יכלה להישאר בבנגזי, כמו משפחות בעלות ממון אחרות, אך אבי, שהיה הרב הראשי, ראה חובה להיות בראש . מזון קיבלנו במשורה, הרעב והמחלות פשטו בכל. חליתי בדלקת ראות R צאן מרעיתו. קיבלנו “חדר" במבנה ונשלחתי למרפאה במחנה. כאשר ראיתי מי שוכב שם ומה התנאים, קפצתי מהחלון וברחתי. לקראת שחרור המחנה רוכזו כל היהודים במגרש ומכונות ירייה כוונו אלינו, בעוד מפקד המחנה ממתין להוראה לירות בנו. הפקודה לא הגיעה מאחר והאנגלים עמדו בשער. רוב השומרים ברחו. איטלקי, אחראי מחסן הנשק, חילק רובים ליהודים להתגוננות מפני הערבים המקומיים שאיימו לפרוץ למחנה. לאחר זמן קצר, בינואר 3491, הגיעו האנגלים ושחררו את המקום. חזרנו לבנגזי, אך לא מצאו דבר, הכול נהרס. שבתי ללימודיי בתלמוד תורה ובבית ספר שבו לימדו חיילי הבריגדה. לאחר שנוכחו לדעת כי אני שולט בעברית ובאנגלית העבירו אותי לכיתה שהייתה מעין “סמינר למורים" על מנת להכשיר אותי להוראה. התחלתי לעסוק בהוראה, ובד בבד מצאתי עבודה בשעות הערב במאפייה לעזרה בפרנסת המשפחה. הרצון לעלות לארץ הקודש הביא אותי להחלטה לצאת את לוב. נסעתי עם אחותי לטריפולי, ולאחר המתנה של חודש הפלגנו לנאפולי באיטליה, משם הפלגנו ארצה. הגעתי לארץ באוגוסט 8491 ונשלחתי למחנה כפר יונה, משם עברתי למחנה העולים בבאר יעקב. גויסתי לפלמ"ח ליחידת “שירות תרבות" ושימשתי כמורה לעברית. בשעות הערב עסקתי במילוי רימוני יד. לאחר השחרור לימדתי במחנה עין שמר ובהמשך באשקלון. התקדמתי בעבודה והייתי מרכז מחלקת החינוך בעיר, ובהמשך שימשתי כמנהל מוסד “מפתן" במשך 71 שנים ובמקביל לימדתי עולים בשעות הערב.

לאחר פרישתי מהוראה למדתי הנהלת חשבונות ועבדתי כמנהל חשבונות ב"יכין-שימורים".

בשנת 5591 נשאתי לאישה את ניצה. נולדו לנו ארבעה ילדים: יוסף, רחל, מאיר ועודד, ויש לנו 9 נכדים.

232