זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

נחום עמוס בן ראובן ונינט יליד ספקס, תוניסיה

נולדתי בשנת 4391 בעיר ספקס שבתוניסיה. לאבי הייתה מסעדה כשרה, שרק יהודים אכלו בה. היו לי עוד 9 אחים ואחיות. בילדותי למדתי בבית ספר “אליאנס" והשתתפתי בפעילויות של “השומר הצעיר". כאשר הייתי נער עזרתי לאבי במסעדה. ליהודים בעיר לא היו חיכוכים עם הערבים והייתה התחשבות הדדית, לדוגמה: בחודש הרמדאן המסעדה שלנו הייתה סגורה.

ב-9 בנובמבר 2491 נכנסו הגרמנים לתוניסיה כתגובה לפלישת בעלות הברית לאלג'יריה ולמרוקו שהייתה יום קודם, במטרה לחסום את מדינות הציר. הגרמנים לקחו גברים לעבודות כפייה, אך בעלי נתינות איטלקית הופלו לטובה. לא הייתה אפשרות להשיג מזון כבעבר. הגרמנים באו למסעדה של אבא וביקשו שיכין עבורם מזון ויין שלא ניתנו להשגה. אבי התייעץ עם רב הקהילה, והוא יעץ לו לברוח מהעיר. ברחנו לשפת הים והתגוררנו על החוף. אבי נתפס ונשלח כשבוי מלחמה לאיטליה, כי למזלו היה בעל נתינות איטלקית. חפרנו שוחה ליד הבית והסתתרנו שם. אימא נתנה לערבים זהב ובתמורה הם דאגו לנו לאוכל. חששתי ממקום מסתור זה ולכן חפרתי לי שוחה על שפת הים והסתתרתי בה. בשעות הלילה נהגתי לצאת לחפש שאריות מזון כשאני מחופש לערבי, כך הצלחתי לשרוד. עם צאת הגרמנים מתוניסיה ב-7 במאי 3491 נכנסו האיטלקים ואבא חזר מהשבי ופתח שוב את המסעדה שלו.

בשנת 2591 הסוכנות הבריחה אותנו מתוניסיה ועלינו ארצה.

בשנת 9591 נשאתי לאישה את אסתר.

הייתי מנהל מחלקת המים והביוב בעיריית רעננה.

לאסתר ולי נולדו שישה ילדים: נינט, ראובן, חיים, רונן, רויטל וחנה ז"ל.

יש לנו 5 נכדים.

235