זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

אליאל יונה (יינקה) בת ישראל וצילה ריצ'קר ילידת רדאוץ, רומניה

נולדתי בשנת 8291 בעיר רדאוץ, בוקובינה שבצפון רומניה. הייתי בת יחידה להוריי. אבי היה בעל בית חרושת לסוללות חשמל ואמי ניהלה עם אחיה בית מסחר למנורות ואהילים. היינו משפחה חילונית, בבית דיברו גרמנית ויידיש. בילדותי הלכתי לגן ילדים יהודי, ובהמשך לבית ספר רומני.

בקיץ 0491, עם כניסת הרוסים לצפון בוקובינה, החליט אבי לברוח לצ'רנוביץ שהייתה גם היא בשלטון רוסי מפחד האנטישמים הרומנים. אמי ואני הצטרפנו לאבא וגרנו בדירה במרכז העיר. ביוני 1491 עם פלישת הגרמנים והצבא הרוסי נסוג לפנים ברית המועצות. באוקטובר 1491 אמי ואני גורשנו לטרנסניסטריה יחד עם קרובי משפחה ועם רבים מיהודי צ'רנוביץ. אמי הייתה אישה בעלת תושייה. היא הכינה מבעוד מועד עלי תה, אותם הסתירה בתוך גרביים. היא ידעה כי הרוסים והאוקראינים אוהבים תה, ואכן הצלחנו להישאר בעיירה קופייגורוד בזכות התה. כאשר נודע לאמי כי הוריה ואחותה נמצאים בגטו מוגילב החליטה להצטרף אליהם. הדרך הייתה ארוכה וזרועת תלאות. מהדרך זכור לי מקרה משפיל; כאשר הגענו לעיירה לוצ'ינץ זרקו לעברנו חיילים רומנים שיירי אוכל כמו שזורקים לכלבים. בגטו התגוררנו בחדר אחד עם סבי, סבתי ודודתי עם משפחתה. אני סרגתי דברי צמר תמורתם קיבלתי מעט אוכל. ב-3491 הגיע לגטו יצחק ארצי כדי לחפש יתומים ולהוציאם מטרנסניסטריה. מאחר ולא היו לנו תעודות, אמרה לי אמי להירשם כיתומה. כ-000,2 ילדים חולצו טרנסניסטריה במבצע שארך כשנה. קבוצה קטנה ואני בתוכה הגענו לבקאו שברומניה. ב-4491 עליתי על סיפון אנייה תורכית בשם קזבק והפלגנו לתורכיה, ומשם ברכבת עד עתלית. מעתלית נשלחתי לקיבוץ דן, שם למדתי עברית, טיפלתי בילדים, שם גם שינו את שמי ליונה. בשנת 7491 עזבתי את הקיבוץ והתחלתי לעבוד במוסד לילדים הסובלים מפיגור. באותה שנה הגיעה אמי ארצה. המוסד שבו עבדתי עבר להרצליה שם הכרתי את שרגא אליאל ובשנת 8491 נישאנו. לשרגא ולי שלושה ילדים: דורון, שמעון וסמדר. בעלי נפטר בשנת 5991. לדאבון לבי בני הבכור, דורון, נפטר בפתאומיות בשנת 1102.

אני לוקחת חלק בפעילות הגמלאים בעיר, לומדת ומשתתפת בחוגים שונים.

על ילדותי הקשה התגברתי עם השנים, אבל על מות בני קשה לי להתגבר.

לפני שנים אחדות יצא תקליטור שבו שרתי שירים ביידיש שכתבה בגטו מוגילב דודתי, רלי בלאו.

252