זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

בן-צבי מרים בת סני ואסתר פרדרו ילידת יאסי, רומניה

נולדתי בשנת 5391 ביאסי, רומניה. לאבי הייתה נגרייה, ולאמי מתפרה לחולצות גברים. בחצר ביתנו גרו גם סבתי מצד אמי, דודתי ובעלה. לסבתא מצד אבי היה מפעל לחומץ ולמלח. בשנת 4491 נכנסו הגרמנים לעיר. הוטלו גזירות והגבלות, והיהודים נאלצו לענוד טלאי צהוב. אבא גויס לצבא ומאז לא שב לביתו. אמי המשיכה לנהל את הנגרייה.

כל הגברים בעיר נלקחו לאושוויץ. לאחר כמה חודשים נכנסו הגרמנים לבית הספר שבו למדתי, ירו בתלמידות וגם אנסו מורות ואחר כך הרגו אותן. אני וחברתי הסתתרנו באח שלא הופעל מחשש שהעשן שיעלה מן הארובה יסגיר את הפעילות במקום. היינו היחידות שניצלו מכל המורות והתלמידות בבית הספר. סיפור המאורע התפרסם בכל העיר. לאחר כמה שעות שמענו שיחות ברומנית בין שוטרים, אז יצאנו מהמחבוא. אחותי ניצלה מהטבח כיוון שבאותו יום היא לא חשה בטוב ולכן לא הלכה לבית הספר. אימא שלי אפתה עוגות ושמה בתוכן רעל עכברים. היא התחפשה לגרמניה והלכה לתחנת הרכבת וכיבדה את החיילים הגרמנים בעוגות, בבירה וביין. כל מי שאכל מהעוגות - מת. הגרמנים לא הצליחו לגלות מי עשה זאת, אך כתוצאה מאיומי הגרמנים שאם עוד אחד מהם ימות יהרגו את כולם, רבים מהיהודים ברחו מהמקום. לאחר כמה חודשים הגיעו הרוסים. אימא יצאה לחפש את אבא. היא אתרה את מקום מותו והביאה את הגופה לקבורה בעיר יאסי.

בשואה איבדתי את אבי, סני, ושני אחיו, יהודה ויחזקאל.

לאחר המלחמה החליטה אמי לעלות לארץ. נסענו ברכבת לטרנסילבניה, משם, בליווי מדריך, עברנו ברגל את הגבול להונגריה ומשם המשכנו את המסע לווינה, אוסטריה. שהינו כשנה במחנה של הג'וינט בווינה, ועוד כשנה וחצי בעיר לינץ. ביולי 7491 היינו בין מעפילי האנייה “אקסודוס" היא “יציאת אירופה תש"ז". האנייה נתפסה בכניסה לחיפה, נשלחה חזרה לצרפת ומשם לגרמניה. בינואר 9491 הגענו בשנית לארץ.

בשנת 5591 נישאתי לישראל בן-צבי.

הייתי אחות בבית חולים הדסה, ולאחר מכן בקופת חולים ברעננה.

לישראל ולי שלושה ילדים: משה-זאב, דליה וארז ו-8 נכדים.

257