זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

גוסלבסקי דינה בת הרשלב ויהודית רוזֵנְטַאוֹאֵר ילידת ושקוביץ, רומניה

נודלתי בשנת 3391 בוושקוביץ, רומניה. הייתי בת יחידה להוריי. כל המשפחה הורים, סבא וסבתא, דודים ודודות גרו בבניין אחד. הוריי היו בעלי חנות מכולת. בנוסף, אבי וסבי סחרו בגידולי שדה ובביצים. כאשר הייתי אמורה להתחיל ללמוד בכיתה א' נסגרו בתי הספר בפני היהודים, משום כך אמי הכניסה אותי ל"חדר" ולמדתי יחד עם הבנים.

בלילה שבו הגויים פרעו ביהודים הסתתרנו בבית שכנים. כל היהודים רוכזו ברחוב אחד מעין גטו, לאחר מכן גורשנו לטרנסניסטריה. הגענו לכפר סטופנקה והתגוררנו שם עם האוקראינים. סבלנו מכינים ומפצעים בכל הגוף, מרעב ומצפיפות גדולה, מקור ולכלוך, מחלות וממגפת טיפוס. רבים מתו. הם נקברו בקבר אחים ביער הסמוך. התפרנסנו מאיסוף פטריות וזרדים שאוגדו בחבילות שאותן מכרנו. חיינו בכפר שלוש שנים, משנת 1491 עד 4491. חליתי בטיפוס והייתי על סף מוות. בעת אחד המסדרים הכו אותי בראשי, ובשל כך אני סובלת עד היום מכאבי ראש. אני זוכרת כי פעם הלכתי עם סבא שלי ליער לחפש מזון למרות שהיה אסור לצאת מהכפר. בדרך חזרה שמענו מאחורינו סוס ועגלה. אמרתי לסבא כי יהרגו אותנו, ומאחר והייתי קשורה לסבי, רציתי למות לפניו כדי לא לראות אותו במותו. באותם רגעים מאסתי בחיים הזוועתיים שהיו נחלתי ולא היה אכפת לי למות. לבסוף היה זה גוי טוב לב שנתן לנו לחם וצנון ולא פגע בנו לרעה. אבי גויס לצבא בשנת 0491 ונפל בשבי הגרמנים בעיר למברג. הוא הוצא להורג עם שאר החיילים היהודים שנתפסו. הרוסים שחררו את האזור ואנו נסענו לצ'רנוביץ. גרנו בבית שבו היו פליטים יהודים רבים. לאחר כמה שבועות צעדנו כ-04 ק"מ חזרה לביתנו ושהינו בוושקוביץ כשנתיים. בדרכינו לארץ ישראל הגענו לסביו שברומניה, שם התגוררנו במבנה בית ספר. לאחר מכן שכרנו חדר וגרנו בו בצפיפות: אמי, אבי החורג, יעקב שוורץ, אחותי צפורה שנולדה אחרי המלחמה ואני. בשנת 0591 עלינו לארץ באנייה “טרנסילבניה". הגענו לכאן חסרי כל. בתחילה שוכנו בבית עולים בעין שמר ואחר כך עברנו לצריף ברעננה.

בשנת 1591 נישאתי למשה גוסלבסקי יליד פולין.

למשה ולי נולדו שני ילדים: אריה ורחל שזיכו אותם בחמישה נכדים.

אני מצרה על כך שילדיי סבלו בילדותם מתפקוד לקוי, שלי ושל בעלי, בשל הסבל שעברנו בזמן המלחמה.

265