זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

הגר ישראל בן יצחק ואסתר יליד צ'רנוביץ, רומניה

נולדתי בשנת 4291 בצ'רנוביץ שברומניה (היום באוקראינה) שהייתה אז מרכז תרבותי וכלכלי חשוב. אבי וסבי עסקו במסחר והיו בעלי מפעל למברשות. משפחתי השתייכה לזרם החסידי של הרבי מוויז'ניץ והיו בעלי זיקה ציונית. אני זוכר שבבית התקיימו שיחות על ארץ ישראל וגם תכנית לעלות ארצה, שלא התממשה.

למדתי בבית ספר עברי, ולימודי קודש אצל מלמד פרטי. בגיל 41 התחלתי ללמוד בישיבה.

בקיץ 0491 כבשו הרוסים את העיר, וביוני 1491 כבשו את המקום הרומנים, בעלי בריתם של הגרמנים. הוכנסנו לגטו בעיר ובסתיו 1491 גורשנו לטרנסניסטריה. כאשר גורשנו, הצליח אבי לקנות ספר תורה קטן ולקחת אותו אתנו. ספר תורה זה נמצא בידי עד היום. כאשר עברנו בכפר בשם לוזובה, פגשנו שתי משפחות יהודיות. כאשר נודע להם כי אנו נושאים ספר תורה, ביקשה אחת המשפחות כי נישאר בביתם. הוריי, אני ואחי, סבתי וסבי התגוררנו בחדר אחד. הבית שבו גרנו שימש למרכז המגורשים במקום ובית תפילה. בזכות ספר התורה הצליחו לשמור על אורח חיים יהודי-דתי, ואף דאגו לקבורה יהודית בבית קברות יהודי בכפר סמוך. באוקטובר 2491 רצחו אוקראינים את אבי. סבי וסבתי נפטרו במהלך שנות הגירוש. כולם הובאו לקבורה בבית הקברות היהודי. ביוני 3491 נשלחתי לעבודות כפייה ליד העיר טולצ'ין ועבדתי בכריית כבול. עבדתי במקום כארבעה חודשים. באביב 4491, עם התקרבות הרוסים, חזרתי לעיר הולדתי, לאחר זמן חזרו גם אמי ואחי. בדצמבר 4491 יצאתי את העיר והגעתי לבוקרסט, השגתי סרטפיקט לעלייה לארץ ישראל, אך ויתרתי עליו למען אמי ואחותי שעלו לארץ. אני עליתי ארצה באוקטובר 7491 באניית המעפילים “מדינת היהודים" שיצאה מבולגריה. האנייה נתפסה ואנו גורשנו לקפריסין. במחנה פגשתי את בת עירי, שושנה שיינהולץ, ובפברואר 8491 נישאנו בקפריסין. עלינו ארצה בפברואר 9491.

עם הגיענו ארצה גויסתי לצבא. לאחר השחרור עבדתי כמנהל חשבונות.

לשושנה ולי נולדו שלושה ילדים: יהודית, יצחק ובילה. יש לי 11 נכדים ו-4 נינים.

את חיי תיעדתי בכתב עבור בני משפחתי.

אני זוכר לטובה את מעשי העזרה ההדדית בזמנים קשים של ימי מלחמה. את ילדיי ובני משפחתי חינכתי להגינות וליושר, לאחריות ומסירות תוך דוגמה אישית כפי שהוריי חינכו אותי. ילדיי כולם אנשי תורה ועבודה, גם הנכדים זוכים לחינוך ולהשכלה כאלה.

271