זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

הופריכטר קלרה בת ליאון וליזה רוזן ילידת בראילה, רומניה

נולדתי בשנת 4391 בעיר בראילה, על גדות הדנובה, רומניה. אבי עבד בחברת הנפט הרומנית, אמי הייתה עקרת בית. היו לי שתי אחיות מבוגרות ממני, אווה ואסתר. כאשר הייתי בת שנה עברה משפחתי לעיר המכרות טרגו אוקנה. למיטב זיכרוני, עד תחילת המלחמה, היחסים עם הגוים היו טובים.

בשנת 1491 קיבלו היהודים צווי פינוי ומשפחתי נאלצה לעקור לעיר בקאו. אני זוכרת את הנסיעה ההיא בעגלות ובסוסים עם מעט המיטלטלים שיכלנו לקחת. בבקאו גרנו אצל קרובי משפחה. על מנת להתקיים מכרנו את הנדוניה שהוכנה לאחותי הגדולה, אווה. על היהודים בעיר הוטלו הגבלות. ילדים לא הורשו ללמוד בבתי ספר והיה אסור לצאת החוצה בשעות הערב, וכמובן נאלצנו לענוד את הטלאי הצהוב. אבא נלקח למחנה עבודות כפייה בצפון רומניה. הוא חזר הביתה בתום המלחמה, לאחר שלוש שנות העדרות. אמי התפרנסה בדוחק מעבודות סריגה, ונעזרה באחיותיי ובקרובי משפחה שנותרו בבוקרשט. ב-32 באוגוסט 4491 נכנסו הרוסים לבקאו. אני זוכרת היטב את הפגזות התותחים והתפוצצויות הפגזים בעיר. בשעת הפגזות נאלצנו לחפש מחסה. נשארנו בעיר עד 7491. אבא החל לעבוד בשיווק מזון, אני המשכתי בלימודיי והצטרפתי לתנועת “השומר הצעיר". שתי אחיותיי עלו לארץ, ואבי תכנן לעשות זאת גם הוא. במאי 7491 התחלנו, הוריי ואני, במסע רצוף תלאות שנמשך כשנה בחסות ארגון “הבריחה". עברנו את הגבול להונגריה, חצינו את אוסטריה והגענו לאיטליה. בין לבין שהינו במחנות מעבר. לאחר ניסיון כושל, הצלחנו לבסוף לעלות על אנייה ולהפליג לארץ. הגענו לנמל חיפה באוגוסט 8491. הגענו לעכו, שם אבא פתח חנות קטנה. אני למדתי עברית ונהניתי מחברים בני גילי. בגיל 61 התחלתי לעבוד בעיריית עכו על מנת לסייע בפרנסת המשפחה. באחד מטיולי האופניים שלי, הכרתי את אריה הופריכטר, ניצול שואה יליד פולין. בשנת 2591 נישאתי לאריה ונולדו לנו שלושה ילדים: ישראל, מלכה ומרדכי.

לאחר מות בעלי בשנת 6991, עברתי להתגורר ברעננה סמוך למשפחת בתי.

אני חובבת תרבות ומבקרת לעתים תכופות בתיאטרון ובקולנוע ושומעת הרצאות באופן קבוע.

משפחתי הרחבה; ילדיי, נכדיי וניניי גורמים לי אושר רב.

272