זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

וייספלד פרידה (פריצי) בת מלך ואלזה כ"ץ ילידת צ'רנוביץ, רומניה

נולדתי בשנת 2391 בצ'רנוביץ, רומניה. לאבי הייתה חנות לממכר בדים וסלון בגדים, אמי הייתה עקרת בית. היו לי שלוש אחיות. היינו משפחה גדולה ומלוכדת. הסבים והסבתות וכן דודים רבים גרו בסמוך ותמכו אחד בשני. למדתי עד כיתה ב' בבית ספר ממלכתי. ימי ילדותי זכורים לי כתקופה מאושרת.

בשנת 9391 נכנסו הרוסים לעיר, ובסוף אותה שנה יצאו ממנה. הרומנים שבו לשלוט בחסות הגרמנים. נאלצנו לענוד טלאי צהוב והוכנסנו לגטו בו התגוררנו במחסנים. לאחר זמן לא רב הוצעדנו לתחנת הרכבת, דחסו אותנו לקרונות והוסענו לבסרביה. את הדנייסטר חצינו על גבי רפסודות. הגענו למוגילוב שבטרנסניסטריה. בהמשך מסענו אל פנים טרנסניסטריה, התגנבו לשורותינו יהודים שהציעו לנו לברוח מהשיירה, ואכן נשארנו במוגילוב. גרנו כמה משפחות בבית עזוב אחד באזור שהיה מעין גטו. היה שם קר מאוד וגם אספקת המזון הייתה דלה. אבא יצא לחפש מזון, נתפס על ידי האוקראינים, והוכה למוות. באותו לילה ילדה אמי תאומים, שלמרבה הצער נפטרו לאחר שעות ספורות. יצאתי עם אימא לאסוף קליפות תפוחי אדמה וכך שרדנו. אמי, נתפסה אף היא בשעה שחיפשה מזון, ונשלחה למחנה פיצ'ורה שבאוקראינה. אני ואחיותיי נלקחו לבית יתומים של הג'וינט שהוקם בעיר. אימא הצליחה לברוח מהמחנה ושבה לעיר, אך אנו נשארו בבית היתומים, וסבלנו ממחלות ומרעב. אחותי הגדולה נפטרה שם. עם נסיגת הגרמנים הועברתי עם שאר הילדים חזרה לרומניה. יצחק ארצי הגיע למקום עם שליחים נוספים. בתחילה נשלחנו לעיירות קטנות, ובהמשך לבוקרסט. בסוף המלחמה, כאשר הגיעו הרוסים, הם קבעו כי הילדים הם נתינים רוסיים ושלחו אותנו לאודסה. באודסה פגשתי קבוצת חיילים רוסיים שדיברו יידיש. ביקשתי מהם שימצאו דרך להודיע לאמי שאני ואחותי נמצאות באודסה. בסופו של דבר הועברנו לצ'רנוביץ, משם ברחנו לבוקרסט. התגוררתי בעיר והמשכתי בלימודיי.

בשואה איבדתי את אבי, שתי אחיות ועוד כ-01 מבני משפחתי הקרובה.

בשנת 0591 עליתי לארץ. לאחר שירותי הצבאי למדתי בבית הספר לאחיות בתל השומר, ועבדתי במקצועי כאחות בכירה עד יציאתי לגמלאות.

בשנת 5591 נישאתי לאלכס וייספלד.

לאלכס ולי נולדו שני ילדים: גד ורות. התאלמנתי בשנת 2791, אני מוכרת כאלמנת צה"ל.

יש לי 9 נכדים ו-2 נינים.

אני פעילה בטלוויזיה הקהילתית של רעננה.

277